English
ספרייה

ספר השיחות

משיחות ליל ויום*ג' פ' ויחי, עשרה בטבת (יהפך לשמחה)

נכתב בידי מכונה ועדיין לא נבדק בידי אדם - הקטעים שלא נבדקו מסומנים.

13איז אַ דבר חשוב קאָסט געלט. ויסודו „ויגש אליו יהודה" בפדיון שבויים פון

במאחז"לח — „אסיא דמגן במגן, מגן בנימין — אַז עס קערן זיך אום אַלע

שוה", ועאכו"כ אַז אַזוי דאַרף זיין בנוגע ספרים וכתבים פון רבותינו נשיאינו

צו דברי תורה וואָס תורה מביאה רפואה למקומם האמיתי, „בית רבינו שבבבל"1*),

לעולם*

וכל הזריז הרי זה משובח — מ'זאָל אנעמען החלטות בזה איצטער, און דאָס מקיים זיין בהקדם האפשרי, כולל דורך מאַכן אַ הזמנה מראש (און דערפאַר אָפּצאָלן) אויף אַ מינוי צו באַקומען נייע ספרים וואָס קומען דערנאָך אַרויס (בלשון הידוע געדרוקט אין כמה ספרים — „פרענומעראנטן"), און בשעת ההוצאה לאור פון דעם ספר באַקומען דאָס די מנויים תיכף ומיד.

אַזוי איז אויך אַ גלייכע זאַך אויסנוצן דעם מנהג ישראל, צו געבן ספרי קודש הנדפסים אַלס אַ מתנה צו אַנדערע, כולל קליינע קינדער, פאַר זייער אַ שמחה אָדער פאַר אַ חג וכיו"ב.

יד. ויהי רצון, אַז דורך דעם וואָס יעדערער וועט מרחיב זיין זיינע פעולות „770" בגימטריא „פרצת"2*), און זיך דאָרט מצטרף זיין צו אַלע ספרים וכתבים פון רבותינו נשיאינו.

ותיכף ומיד ממש זאָל דאָס מיט זיך מיטברענגען דער פדיון שבויים פון אַלע ניצוצי קדושה אין דער וועלטג, און תיכף ומיד ממש ממש, גייען אַלע אידן, „בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו ובבנותינו"לד, ו"כספם וזהבם אתם"8"), כולל אַלע זייערע ספרים וכתבים — לארצנו הקדושה, לירושלים עיר הקודש, להר הקודש, לביהמ"ק השלישי, לקדש הקדשים, וואו דער אבן השתי' געפינט זיך בלי שינוי מזמן בריאת העולםד,

וכל זה תיכף ומיד ממש.

14וש"פ ויחי, י"ד טבת ה'תשנ"ב

א. פרשת ויחי היא סיום וחותם ספר לכל בנ"י') כל עניני האבות שב"ספר

ראשון (גם במעלה וחשיבותא) דחמשה הישר" (וההמשכה עצמה היא באופן ד־

חומשי תורה, ספר בראשית (גם מלשון „ישרח יחזו פנימו"ט), ועד שנעשה המעמד

ראש), הנקרא „ספר הישר", „ספר אבר־ומצב ד"ויחי יעקב" אצל כל בנ"י עד

הם יצחק ויעקב שנקראו ישרים"ב — סוף כל הדורות.

„מעשה אבות סימן לבנים"ג — שמהוה ותוכן הפרשה — ברכת יעקב לבניוי

הוראה ונתינת־כח לכללות עבודת (ולפנ"ז גם ברכתו לבני יוסףיא, „אפרים

ה"בנים" (כל בנ"י) שמתחילה ב"ואלה ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי"יב) —

שמות בני ישראל", ונמשכת בכל הד' המשכת (ברכה מלשון המשכהיג) עניני

ספרים שלאח"ז, ובכל כ"ד ספרי קודש יעקב לכל בניו, י"ב השבטיםיד, שכול־

דתורה נביאים וכתובים, עד ל"דברי לים כל בנ"י עד סוף כל הדורות.

הימים", דברי ימי בנ"י עד סוף כל הדורות.

ומודגש בשמה ובתוכנה של הפרשה שבה מסיימים וחותמים ספר ראשון שבתורה:

שם הפרשה — „ויחי יעקב"ד — שכיון ש"יעקב" הוא „בחירה האבות"), מהווים חיי יעקב הסהכל ד"ספר הישר", „ספר אברהם יצחק ויעקב", ועל ידו נמשכיםז כידוע שיעקב כולל כל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם" (תניא אגה"ק ס"א, ועד שנקראים כולם על שמו — „ישראל" ו"יעקב".

8) ובפרס ע"י יעקב — שמדתו מדת התפארת, קו האמצעי, קו ישר, כלשון המשנה (אבות רס"ב) „איזו היא דרך ישרה כו' כל שהיא תפארת כו'". וראה לקוטי לוי"צ פרשתנו ע' רמח: „וכן בתניא פמ"ה עוד יש דרך ישר כו' ע"י מדתו של יעקב אע"ה שהיא מדת הרחמים כו', הרי שמדתו של יעקב, רחמים ת"ת, נקרא ישר, וכמ"ש כי האלקים עשה את האדם ישר, ואדם הוא ת"ת שם מ"ה (ולהעיר שמדובר בו בפמ"ה בתניא). והאמור שם בפמ"ו ויש דרך ישר כו' שהוא האהבה דכמים הסנים לפנים כו' ש"ך ג"כ לת"ת, עדמ"ש ישר יחזו פנימו".

9) תהלים יא, ז. וראה ספר הלקוטים (דא"ח להצ"צ) ערך ישר. וש"נ.

10) מט, אַ ואילך.

11) מח, כ.

12) שם, ה.

13) ת"א מקח לז, ג. ובכ"מ.

14) ומתחיל מההתחלקות לב' אופני העבודה הכלליים דראובן ושמ* „אפרים ומנשה כראבן

15„מה זרעו בחיים אף הוא בחיים*16 — על העבודה דכל בנ"י עד סוף כל ה־

שחיי יעקב הם חיים נצחיים עי"ז שנמ־דורות.

שכים אצל זרעו וזרע זרעו עד סוף כלוע"פ הידוע שפרשיות התורה שייכות

הדורות, „זרעו בחיים", חיים אמיתיים במיוחד להזמן שבו קורין פרשיות

ע"י לימוד וקיום התורה, „חיינו ואורך אלהכא — יש לבאר גם הקשר והשייכות

ימינו"יז, ענינו של יעקב, כמ"שיח „ויקם דפרשת ויחי (סיום ספר ראשון שבתורה,

עדות ביעקב ותורה שם בישראל".

ובסיום קריאת פרשת ויחי שבה מסיימים וחותמים ספר ראשון שבתורה מכריזים „חזק חזק ונתחזק"יט (כמנהג ספר הישר, שמהוה נתינתכח וחיזוק לעבודת בנ"י בכל הדורות) לעשרה בטבת, ובפרט בקביעות שנה זו, שעשרה בטבת חל ביום השלישי דפרשת ויחי, ויום הש"ק פרשת ויחי (שבו נעשה העילוי והשלימות („ויכולו"כב) דעשרה בטבת) הוא ביום י"ד טבת, ערב והתחלת ט"ו טבת (שמתחיל במנחת שבתכג), שבו „קיימאכד סיהרא (דחודש טבת) באשלמותא"כה, כולל ובמיוחד השלימות דעשרה בטבת, כדלקמן.

ב. ובהקדם ביאור ענינו המיוחד של עשרה בסבת:

בעשרה בטבת, א' מד' הצומות שחיובם מדברי סופריםכו, ישנו חומר לגבי שאר הצומות (ואפילו לגבי תשעה

16כשהי' ב"ד סמוךל שהיו מקדשין ע"פ חלה והפתיחה להענין הטוב שבכל ה־

הראי') לא היו יכולין לדחותו ליום אחר, צומות (כדלקמן), שלכן, ה"ז ביתר שאת

מפני שנאמר בולא בעצם היום הזה, כמו וביתר עוז מבשאר הצומות (כולל גם

ביום הכפורים"לב.

ויש לומר ההסברה בזהלג:

ד' הצומות נקבעו בגלל ד' מאורעות הקשורים עם החורבן שאירעו בהמשך זה לזה — ועל סדר המאורעות: בעשרה בטבת — „סמך מלך בבל . . על ירושלים והביאה במצור", בשבעה עשר בתמוז — „הובקעה ירושלים", בתשעה באב — „חרב הבית בראשונה ובשני'", ובשלישי בתשרי — „נהרג גדלי' בן אחיקם ונכבת גחלת ישראל הנשארת כו'"לד. וכיון שבעשרה בטבת היתה התחלת (כל המשך המאורעות של) החורבן, ובהתחלה יש תוקף גדול יותר לגבי התשעה באב שבו נולד משיח צדקנולו, התחלת הגאולה), כבכל פתיחת דבר חדש בעניני קדושהלז.

ג. וביאור הענין:

יום התענית הוא (כלשון הכתובלח) „יום רצון לה'", כפי שמבאר רבינו הזקן באגרת התשובהיג ש"הצום הנרצה הוא יום רצון" — „עת רצון" בנוגע לענין התשובהמ, שעל ידה מבטלים החורבן

17נגאלין אלא בתשובה, וכבר הבטיחה מזה המשך המאורעות הבלתי־רצויים

תורה שסוף ישראל לעשות תשובה . . דהחורבן והגלות).

ומיד הן נגאלין"מא.

וענין זה (כוונת הצום בשביל התשובה שמבטלת החורבן והגלות ומביאה הגאולה) מודגש בעשרה בטבת יותר מבשאר הצומות:

כש"סמך מלך בבל . . על ירושלים והביאה במצור" — עדיין לא פגע בירושלים עצמה (בהבתים שבה, ובודאי לא בהבית העיקרי, בית המקדש), ואפילו לא בהחומה שמקיפה ומגינה על ירושלים, שגם החומה היתה בשלימותה, ומלך בבל נשאר מחוץ להחומה (משא"כ במאורעות שלאח"ז שבגללם נקבעו שאר הצומות).

[אלא שעצם העובדה שהי' ביכלתו ועד שהקיף את החומה ועשה מצור על ירושלים, באופן ש"אין יוצא ואין בא"מב, ובמילא לא היו יכולים להכניס מזון לעיר וכו' — הו"ע בלתי־רצוימג עד לקביעת תענית].

והכוונה במאורע זה (מצור על ירושלים, אבל מצור בלבד, מבלי לפגוע בירושלים עצמה, אפילו לא בחומת ירושלים) היתה כדי לעורר את בנ"י לשוב בתשובה מידמד, שעי"ז יתבטל הענין ונמצא, שבעשרה בטבת מודגש ה"עת רצון" בנוגע לעבודת התשובה שמבטלת החורבן ומביאה הגאולה יותר מבשאר התעניותמה — כיון שלא הי' בו ענין של חורבן בפועל (שהרי גם חומת ירושלים נשארה בשלימותה), כי אם דבר שיש בו כדי לעורר לתשובה, שעי"ז ישארו ירושלים וביהמ"ק בשלימות (שלילת החורבן).

ד. ויש להוסיף בביאור ענינו ה־18עשרה בטבת) מצינו בנבואת יחזקאלמווהתיקון לזה ע"י ברזל דקדושהנה: „ואתה קח לך מחבת ברזל ונתתה אותה אמרו חז"לנו „כל ת"ח שאינו קשה קיר ברזל בינך ובין העיר גו' והיתה ב־ כברזל אינו ת"ח . . דכתיב'ה ארץ אשר מצור גו' אות היא לבית ישראל" („שכך אבני' ברזל, א"ת אבני' אלא בוני'",

שזהו"ע ד"קשה עורף" למעליותאנח, ויש לומר, שבהסימן להמצור ע"י החוזק והתוקף (ברזל) דעצם הנשמהנט, „ברזל" נרמז גם חורבן ביהמ"ק — כי, שעי"ז מבטלים הברזל דלעו"ז שהוא „ברזל" מושלל בביהמ"קמח, כמ"שמט „וה־ (קשיות העורף ד)היצה"רמ.

בית בהבנותו אבן שלמה גו' ומקבותוענין זה שייך במיוחד לעשרה בטבת והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית — כי, כוונת המצור (מצור בלבד, ללא בהבנותו"נ, כיון ששייך לחורבן ביהמ"ק, פגיעה אפילו בחומת ירושלים) היתה כדאיתא במדרשנא „וזאת התרומה גו'

52) תרומה כה, ג.

5 ברר" וכר בר שט אה למומח ומודגש בעיקר במזבח — עיקרו שלנד (ראה ברכות לב, ב: מיום שחרב ביהמ"ק ביהמ"ק, „בית לה' מוכן להיות מקריבים בו נפסקה חומת ברל כו' שנאמר ואחה קח לך מחבת הקרבנות" (רמב"ם ריש הל' ביהב"ח) — ואם מזבח ברל וגו'".

אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן נזית (שפוסלזנה ראה ספר הלקוסים (הא"ח להצ"צ) ערך ומכתתן בבחל) כי חרכך הנפת עלי' ותחללה", ברל. וש"כ

ש"המזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזלנו חענית ד, א. וראה גם שם ז, א: „מאי דכתיכ נברא לקצר ימיו של אדם, איז זה בדיז שונף ברחל כברל יחד, לומר לך מה ברחל זה אחד מחדד המקצר על המפריך, ועוד, שהמזבח מט"ל שלום ביזן את חבירו אף שני תלטיר' חכמים מחדדיז זה את זה ישראל לאביהם שבשמים, לפיכך לא יבוא עליו בהלכה".

כורת ומחבל" יחרו כ, כב ובמרש" — מלתא.נז עקב ח, ס.

וראה בארוכה בפי' הרמב"ן. תורה שלימה (אותנח ראה שמו"ר ספמ"ב. לקו"ת בלק סז, ד.

אוה"ח תצוה ע' תשז. מנ"א ע' בת"א (בהואת

תש"נ — ע' רטזרי).

50) והשימוש בברזל לסתת את האבניםנט להעיר ש"ברחל" כגימטריא גורל", שעאי („אבנים גו' גזית מנוררות במגרה", „חתוכות על עצם הנשמה (שה"ת שם).

בסברה", כלי ברול מלא 0ניסות כו'" (שם ז, ס,ס ראה סוכה נב, ב: אם 0נע בך מנוול זה ובמצודוח)) ה' בחוץ — „שה' מתז מבחח ומככיס משכהו לבית המדרש אם ברהל הוא מתפוצה כו'").

וראה מורש משלי (כ"ז. הובא בבחי" בא יב, לנ):

„ברזל בברזל יחד זה משה הצדיק ופרעה הרשע

שהיו מתנקשין זה עם זה בשפתים . . עד שאתה

1) (לדעת רבי יהודה — ש אמר רבי נראין אומר לא ידעתי את ה' סומך לידע כו'", ה"ט, שהדברי רבי יהודה באבני מקדש" — נס מבחוץ לא ביסול דפרעה, ברחל דלעו"ז, נעשה ע" משה, ברל השחמשו בכלי ברזל, אלא ע" השמיר" (סוטה שם). דקדושה (שה"ת מנ"א שם).

19ויתירה מזה — שגם הכוונה והתכלית מעלה למטה — שזהב הוא המשובח ב־

בהמשך המאורעות דהמצור עד לפעולת יותר, כסף הוא למטה מזהב, ונחושת

הברזל בחורבן ביהמ"ק (כיון שלא עשו למטה גם מכסף. ומרומז גם בהר"ת

תשובה כו'), היא, כדי שתהי' שלימות ה־שלהם: „זהב", ר"ת „זה הנותן בריא",

„ברזל" דקדושה בבנין ביהמ"ק השלישי: „כסף", ר"ת „כשיש סכנת פחד", ו"נחו־

איתא במדרשמב ש"זהב וכסף ונחושת" שת", ר"ת „נתינת חולה שאמר תנו"*.

הם כנגד ג' האבות אברהם יצחק ויעקב ועפ"ז י"ל, ש"זהב" מורה על (המשכן

— „זהב זה אברהם . . כסף זה יצחק . . ו)בית ראשון שהי' בשלימות („זה הנותן

ונחושת זה יעקב". וע"פ הידועמג שגם בריא"), ו"כסף" מורה על בית שני

בתי מקדשות הם כנגד אברהם יצחק ו־שחסרו בו חמשה דברים*7 (שלכן „יש

יעקב, „אברהם שכתוב בו הר . . יצחק סכנת פחד" שמא יהי' עוה"פ החסרון ח"ו

שכתוב בו שדה . . יעקב שקראו בית"מד, דביהמ"ק כולו), ו"נחושת" (שלמטה מזהב

יש לומר, שזהב וכסף ונחושת הם כנגד וכסף) מורה על המעמד ומצב דזמן

ג' בתי מקדשות: זהב כנגד בית ראשון, הגלות, שבגלל החסרון דביהמ"ק נעשים

כסף כנגד בית שני* , ונחושת כנגד בית בנ"י במעמד ומצב של „חולה שאומר

שלישי. וההסברה בזהה — שע"י יעקב תנו", שזוהי הבקשה והדרישה מהקב"ה

שענינו תורה (כנ"ל ס"א), נעשה גם ליתן („כל הנותן בעין יפה הוא נותן"יא)

הבירור של „נחושת" (מלשון נחשמד, נחש את ביהמ"ק השלישי שיהי' בתכלית

הקדמוני, שהו"ע הקליפה, שבירורו ע"י השלימות (גם לגבי המשכן ובית ראשון)

„נחשת" דקדושהמז), שעיקרו ושלימותו — „מקדש אדנ־י כוננו ידיך"עב, „בנינא ד־

בביהמ"ק השלישי כנגד יעקב.

ויש להוסיף, ש"נחושת" רומז גם על קוב"ה"עג, בית נצחי (שאין אחריו חורבן). ויש לומר, שמעלת הנצחיות דביהמ"ק השלישי (שלאחרי החורבן דבית ראשון

20ה. ובסגנון דתורת הקבלה והחסי־ ועד"ז בנוגע למעלת השפחות לגבי

דות:

ידועעד ש"ברזל" ר"ת בלהה רחל זלפה לאה, ד' נשי יעקב שהן האמהות די"ב השבטים, וכנגדן יש גם ד' בחי' בנוקבא דקליפה, כמ"ש בעוגעה „ערשו ערש ברזל", שהן הלעו"ז דד' האמהות שבקדושה.

ולהוסיף, שגם סדרן של ד' האמהות שב"ברזל" (בלהה לפני רחל וזלפה לפני לאה, שפחה לפני גברתה) הוא הסדר דלעו"ז — „שפחהעו כי תירש גברתה"עז. ויש לומר, שגם בקדושה ישנו הסדר ד"ברזל" — שפחה לפני גברתה למעליותא:

ובהקדם מעלת האמהות לגבי האבות, כמ"ש באברהם „כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", „שהי' אברהם טפל לשרה בנביאות"ע — ע"ד ובדוגמת המעמד ומצב דלעתיד לבוא ש"נקבה תסובב גבר"יז, „אשת חיל עטרת בעלה"פ, שספירת המלכות תתעלה למעלה מכל הספירות (סוף מעשה במחשבה תחלהמא), שמעין זה הי' אצל האבות, כמארז"לב הגבירות (בלהה לפני רחל וזלפה לפני לאהד), כמ"ש ברחל שנתנה שפחתה (בלהה) ליעקב „ואבנה גם אנכי ממנה"פה — שהאמהותכו הן בחי' מלכות דאצילות, והשפחות הן בחי' מלכות בירידתה לבי"ע, ועז"עג „אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה", שהאבות שבונים המלכות ע"י נישואיהם עם האמהותפח, לא רצו (מצד עצמם) לישא השפחות כיון שמאסו בהירידה לבי"ע (ענינם של השפחות), ואעפ"כ, דוקא ע"י נישואיהם עם השפחות (בחי' המלכות בירידתה לבי"ע) נעשה בנין ועליית המלכות בתכלית השלימות („שפחה כי תירש גברתה" למעליותא)**.

ועד"ז יש לבאר גם בנוגע לביהמ"ק:

מבואר בדרושי חסידות* הטעם שביהמ"ק הי' מאבנים דוקא (דלא כהמשכן שהי' מעצי שטים), ועד ש"אין בונין בו עץ בולט"אי (משא"כ שקועב) — כיון ש־21בירידתה לבי"ע).

ויש לומר, שבביהמ"ק דלעתיד לבוא4י תתגלה מעלת המלכות (לא רק כפי שהיא באצילות, אלא גם ובעיקר) בירידתה לבי"ע, שתתבטא בהחוזק ותוקף (לא רק דאבנים, אלא גם) דברזל שהוא חזק יותר מאבנים, „ארץ (ספירת המלכות) אשר אבני' ברזל", ע"ד מעלת השפחות לגבי האמהות (שלימות בנין ועליית המלכות) שמרומזת בהר"ת ד„ברזל"5י. . . שהחריב ביהמ"ק" — קאי על בית ראשון ובית שני שנחרבו ע"י ברזל; משא"כ מקדש העתיד, בית נצחי שלא שייך בו חורבן — לא שייך בו חשש מענין של ברזל דלעו"ז, כיון שלעתיד לבוא תתבטל מציאות הברזל דלעו"זד, ובמילא יכול וצריך להיות בנינו גם בברזל, כדי להדגיש את העילוי והשלימות דהפיכת הברזל'"י שהחריב ביהמ"ק לברזל שנעשה חלק בהבנין דביהמ"ק. ויש לומר, שמ"ש בדברי הימים8י (בנוגע לפעולתו של דוד בהכנת כל הדרוש לבנין ביהמ"ק) „הכינותי לבית אלקי הזהב לזהב והכסף לכסף והנחושת לנחושת הברזל לברזל גו'", „וברזל מאה אלף ככרים" — עיקרו ושלימותו במקדש העתידיי להבנות ע"י דוד מלכא

22כיון שהכוונה בזה היא שלאח"ז ועי"ז ממא א א א אמא מא א ומא

העתיד.

וענין זה מרומז בהסימן שניתן בשייהחיצון שבמשכן (בר"תא דמלאכת המשם פ"א. דלעו"ז, היא, כדי שלאח"ז תתגלה ה־

שלימות ד"ברזל" דקדושה בביהמ"ק הובפי' מהרר"ו (לשמו"ר שבהערהנא: „ומ"ש עתידקד.

בסוף ד"ה א' והברזל לברזל וגו' מאה אלף ככרים

ברזל, יתכן שהי' זה בחצרות ולא בפנימה" — קדושה שהיתה בו לא הי' צריד כלא עורב (ערוך שהברזל הי' בבנין המקדש עצמו (דלא כדעת ערך כל. וראה תוס' מו"ק שם. תוד"ה כלא מנחות הרסב"ן שהי' רק עבור הכלים לכרות העצים קז, א. תוד"ה כגון ערכין ו, א). ויש לומר ההסברה ולחצוב הבנים), אלא בחצר ולא בפנים. וצ"ע היכן בזה — שבבית שני היתה ההתעסקות בבירור והסיכת מינו שהשתמשו בחצרות דבית ראשון בכמות ברחל הלע"ז (משא"כ בבית ראשון שמפני רוב קדושתו גדולה כזו (משא"כ במקדש העתיד להבנות — נדחו החיצונים), ולק מצינו בו גם ברזל, אבל, רק „אע"ס שהבא כתוב ביחקאל אינו ספורש ומבואר", הברזל שבמנורה שבא במקום כסף וזהב ומחוסה ו"ש מקום לומר שבנינו יהי' גם בבררל, כבפנים). בעז, והברזל שבאמה כליא עורב על גג המקדשק ועס"ז יומתק שה"ברזל" נזכר רק (א) שהוא כמו בחרח (כנ"ל הערהצג, משא"כ בביהמ"ק בהכנת המקדש ע"י דוד (ולא בבנין המקדש ע" השלישי יהי' ריבוי ברזל („מאה אלף ככרים") שלמה), (ב) בדברי הימים (ולא במלכים) שעיקרו בהבנין עצמו, כיון שיהי' כירור והסיכת הברזל „משום יחס דוד המלך" (פרש" ריש דה". הקדמת בתכלית השלימות.

הרד"ק לדה". ע""ש), דוד מלכא משזם, שעל ידוקג וכלשון חז"ל (כנוגע לחורבן ביהם"ק

בתשעה באב) — „עלה ארי' כו' והחריב אריאל כו'קא נוסף על השלימות דזהב שהיתה בבתי על מנת שיבוא ארי' ט' ויבנה אריאל" (יל"ש ירמי' המקדשות שלפנ"ז — „שבעה זהבים" (יומא מד, בתחלתו (רמז רנ)).

104) ויומתק יותר ע"פ דרשת חז"ל (גיטיז נו,קב ומעיז זה הי' בבית שני (שש"ד ליהם"ק רע"ב) בנוגע לחורבז ביהם"ק והלבנון באדיר יפול, השלישי") — כי, הברזל במנורה הי' בזמן ה־ איז אד"ר אלא מלך, דכתיב וה' אדירו ממו וגו'" — חשטונאים בבית שני, וכן הבחל באמה כליא עורב שפשסות הכתוב „והלבנון באד"ר יפול" נאמר על שהיחה בבית שני, משא"כ בבית ראשון שמפני רוב פלת סנחריב ע" חזקיהו*(מכות חזקיהו שהוא

** ועד"ז במשכן שהי' במדבר כדי לברר *) כמובן מזה שהפסוק גדול יהי' כבוד הבית החיצוניס (לקו"ת במדבר ג, ד ואילך. ובכ"ם) — הי' הזה האחרון מן הראשון" (חני ב,ו נאמר על בית צורך באמה כליא עורב.

שני (ב"ב נ, סע"א) ונם ובעיקר על ביהמ"ק השישי *) והחזלת הפסוק: ונעף סבכי היער בברול־

שבירת הקלי9ה (סנחריב) ע" „ברזל" דקדושה.23(„חודש העשירי הוא חודש טבת"*10)) למנין החדשים מחודש ניסן („חודש של גאולה"קז), ובחודש העשירי עצמו ביום העשירי, עשירי שבעשירי — „העשירי יהי' קודש"188) — שרומז על השלימות דגאולה העתידה שבה תהי' השלימות דעשר („עלי עשור"י, שירה עשירית*11), פרה העשירית ומנין העשיריקיא, וכן בארץ ישראל — לא רק ארץ שבע אומות, אלא ארץ עשר אומותקיב).

זאת ועוד: חודש טבת (כולל ובמיוחד העשירי שבו) הוא „ירחקיג שהגוף נהנה מן הגוף"קיד — שהגוף כביכול דלמעלה, מהותו ועצמותו ית', נהנה (כביכול) מההגוף.

ובהדגשה יתירה בקביעות שנה זו — שעשירי בטבת חל ביום השלישי בשבוע שהוכפל בו כי טובקיז:

הפעם השני' (כפל) ד"כי טוב" היא בנוגע לבריאת „דשא עשב מזריע זרע למינהו ועץ עושה פרי אשר זרעו בו למינהו"קיח — שזריעת הזרע כוללת ומהוה (גם) ההתחלה דצמיחת הפירות.

ודוגמתו ביום השלישי שבו חל עשרה בטבת — שבקביעות זו מודגש ביותר שהתחלת החורבן והגלות היא התחלת הגאולה, ע"ד ובדוגמת הזריעה שכוללת ומהוה התחלת הצמיחה, כידוע*11) שהגלות נמשל לזריעה, כמ"ש*12) „וזרעתי' לי בארץ", שעי"ז נעשית הצמיחה בריבוי גדול יותר, כמארז"לקכא „כלום אדם זורע סאה אלא כדי להכניס כמה כורין", ועד לתכלית הריבוי עד

24ט. עפ"ז יש לבאר גם הקשר והשיי־ כמ"ש „גדול יהי' כבוד הבית הזה ה־

בות לפרשת ויחי — סיום וחותם ספר אחרון מן הראשון", שקאי (גם ו)בעיקר

ראשון (הישר) שבתורה, והחיזוק („חזק על ביהמ"ק השלישיקל.

חזק ונתחזק") על כל הספרים שלאח"ז: כיון שסיום וחותם ספר ראשון שבתורה הוא במעמדם ומצבם של בנ"י בארץ מצרים („ויחי יעקב בארץ מצרים", „ויישם בארון במצרים"), שמזה נעשה התחלת הגלות [כמודגש בההמשך בהתחלת ספר שמותקכז (שקורין במנחת שבת פרשת ויחי) „ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה", והמשכו בהתחלת שעבוד מצרים לאחרי ש"וימת יוסף . . ויישם בארון במצרים"קכח] — יש צורך בחיזוק על כל זמן משך הגלות, עד ותוכן החיזוק על כל זמן משך הגלות הוא — „ויחי יעקב":

יעקב, שענינו תורה, הוא קו האמצעי, בריח התיכון שמבריח מן הקצה אל הקצה, מרום המעלות ומדרגות עד סוף כל דרגיןקלא, היינו, שנמשך ויורד למטה כמו שהוא למעלה ללא שינויים, ועי"ז מתגלה תוקף מציאותו, מציאות אמיתית („תתן אמת ליעקב"קלב) ונצחית („יעקב אבינו לא מת"), ולכן, ממנו ועל ידו נמשך החיזוק לכל בנ"י על כל זמן משך הגלות, שגם בירידתם בגלות נעשה אצלם מעמד ומצב ד"ויחי יעקב", חיים אמיתיים ע"פ התורה, שבזה מודגש התוקף האמיתיות והנצחיות דבנ"י, כפי שמתגלה בהעילוי והשלימות דגאולה האמיתית והשלימה, גאולה נצחית וביהמ"ק נצחי, גאולה שלישית וביהמ"ק השלישי, הקשורים עם (השלישי שבאבות) יעקבקלג (כנ"ל ס"ד).

25ש"זרעו בחיים"קלד — כיון שהנצחיות ד־ועפ"ז מובן הקשר והשייכות דפרשת

יעקב מודגשת ומתגלה ב"זרעו", ההמשך ויחי לעשרה בטבת — כי, בעשרה בטבת

והקיום דזרעו וזרע זרעו עד סוף כל מודגש שהתחלת החורבן והגלות בה־

הדורות בהנהגתם בחיים בחיי יום יום מצור על ירושלים הוא התחלת הבנין

בדרכיו של יעקב, ועי"ז מתגלה בפועל דמקדש העתיד בחוזק ותוקף נצחי, ולכן

הנצחיות דהגאולה העתידה ומקדש קורין אז פרשת ויחי, שבה מודגש שהת־

העתיד שכנגד יעקבקלה.

וענין זה מודגש בהמשך הפרשה — „וישתחו ישראל על ראש המטה", „על שהיתה מטתו שלימה"קלד, וברכתו לכל י"ב השבטים („ויברך אותם כולם במשמע"קלז) — שבשלימות דכל י"ב השבטים (שכוללים כל בנ"י) נמשכת ומתגלה הנצחיות דחיי יעקב („ויחי יעקב") עד סוף כל הדורות, שבכח זה יוצאים ועולים מן הגלות אל הגאולה הנצחית.

ויש לומר, שב"זרעו בחיים" מרומז שהגלות הו"ע של זריעה שכוללת ומהוה התחלת הצמיחה דהגאולה (כנ"ל ס"ח), וזהו תוכן החיזוק על כל זמן משך חלת הגלות בהירידה למצרים כוללת ומהוה התחלת הגשלה הנצחית, בדוגמת הזריעה („זרעו בחיים") שכוללת ומהוה התחלת הצמיחה באופן נצחי.

ויומתק יותר הקשר והשייכות ד„זרעו בחיים" להתוקף דברזל דקדושה (שחורבן ביהמ"ק ע"י ברזל דלעו"ז הוא התחלת התוקף דברזל בביהמ"ק העתיד, כנ"ל ס"ז) — כיון ש"זרעו בחיים"*13) היא השלימות די"ב השבטים בני (ד' האמהות שהר"ת שלהן) „ברזל" דקדושה — „אבני' ברזל": „אבני'" (לא רק מלשון בוני', „א"ת אבני' אלא בוני'", אלא) גם מלשון „בן"*14), הבנים של „ברזל" — שע"י החוזק והתוקף שלהם בכל עניני קדושה („אבני' ברזל"), מהפכים הברזל דלעו"ז שהחריב ביהמ"ק לברזל דקדושה בבנין ביהמ"ק העתידקמא.240והוא הוא דור הראשון של הגאולה — ועוד ועיקר, „בכל מכל כל" היא כהודעת והכרזת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דרגת האבות שהטעימן הקב"ה מעין דורנו, יוסף שבדורנו (ע"ש יוסף הראשון עוה"ב, והשלימות שבזה (אצל האבות שהודיע והכריז ש"אלקים פקד יפקוד דכל בנ"י ובמילא גם אצל כל אחד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל ואחת דבנ"י) תהי' לעתיד לבוא, כשיקומו הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק ול־ג' האבות, ויחד עמהם ד' האמהותקמז (ד' יעקב"קמב), שכבר נשלמו כל מעשינו האמהות שרה רבקה רחל ולאה, וד' ועבודתינו, וכבר כלו כל הקיצין וכבר האמהות די"ב השבטים בלהה רחל זלפה עשו תשובה, וכבר נסתיימו כל ההכנות לאה), ואדרבה, „נקבה תסובב גבר", ובאופן ד"הכנה רבתי", והכל מוכן „אשת חיל עטרת בעלה"קמח, כמודגש לסעודהקמג דלעתיד לבוא, לויתן ושור בסדר ד' האמהות בר"ת ד"ברזל", ויחד

עמהם כל בנ"י שבכל הדורות, „הקיצו

ורננו שוכני עפר"יד, ועאכו"כ כל בנ"י

שבדורנו (נשמות חיים בגופים חיים ללא שנה זו שייכת במיוחד לקץ הגאולה הפסק ח"ו בחיים כלל), ונשיא דורנו ולהגאולה (כי כבר כלו כל הקיצין) — בראשנו, וכולם יחד באים לארצנו „הי' תהא שנת נפלאות בה", „בכל מכל הקדושה, „ארץקנ חטה ושעורה וגפן כל" — שקאי על הגאולה האמיתית וה־ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש"קנא, שלימה ע"י משיח צדקנו („כימי צאתך

146) מיכה ז, סו. וראה אשה"ת נ"ך עה"פ. רגדם רה חם ברח ממים מחוח ארז ער רמת ב א מרם ר מר ממרה הגבירות . . הם סוד ע"ר וחמו"ר, וכשבוא משיח שבע מדרגות בעבודת ה' (עיקר ענינם של בנ", דקנו ב"ב אז יכבוש תחתיו הקליפות . . י"ר „אני נבראתי לשמש את קוני") כננד ז' המדות־

(לקו"ת ר"פ בהעלותך. ובכ"מ), ד"ש לומר, שהת־

חלקת ו היא גם בשורש ומקור דבנ", בהאבות הקמג ע"פ ל' חד"ל — אבות פ"ג מס"ז. סגהדריז אמהות.

148) ועד"ז בנוגע לכבס", אשת חיל, סנעשיתקמד ראה ב"ב עה, א. ויק"ר פי"נ, 1.

145) ברכות לד, ב. וש"נ. — ולהעיר, ש(יוקמט שעי' , ס.

החשמר' ולי גם השמירה מענינים בלתי רצוי"םקנ עקבח, ח.

הדררשה ביז יותר מאשר בכשר, אף שנם בשרקנא ויש לומר, ששבעת המינים שנשתבחה שנתעלם מו העיז אסור, כ, האיסור דבשר שנתעלם בהם ארץ ישראל הם כנגד שבעת הסוגים שבבנ", מב אר באר מה מר אא ורא בררא מיז מבות מרה בל בערר414)

צה, אַ ובתוד"ה אמר. ועוד), ובסימנים ובטביעת עין

שחר (שם, ב. וראה אנציק' תלמודית בערכו. וש"נ),) שעיקר העבודה היא במדות — „לעבדו בכל משא"כ ביין, ששמירתו מוכרחת מפני חשש ין נסך לבבכם", נעבודה שבלב" (ריש תעניח), שבו משכן שנעשה בנגיעה כו'.

241שקשור עם חורבן ביהמ"ק נעשית השלי־ ומחשבה אחת, נעשית בתוקף הנצחיות

מות ד"ברזל" דקדושה בבנין ביהמ"ק ד"זריעה" שכוללת ומביאה בפועל המ־

השלישי.

יא. עפ"ז מובן גם הלימוד וההוראה והנתינת־כח ש"לוקחים" מפרשת ויחי בנוגע למעשה בפועל — „זרעו בחיים" — שך הצמיחה של ריבוי פעולות טובות, פירותיהן ופירי פירותיהן עד סוף כל העולם, שלכן, גם כשנפסקת עשיית הפעולה ע"פ תורה [הן ההפסק דפעולה זו בעשיית פעולה אחרת, והן ההפסק דמנוחה כדי להחליף כח להמשך הפעולה לאח"ז, בעת השינה (שהנשמה עולה למעלה לשאוב לה חיים*15)), שאז צ"ל וישנו הפסק במעשה ובדיבור ואפילו במחשבה], ה"ז באופן ד"זרעו (פעולת) בחיים", שאינה פעולה חד־פעמית שמס תיימת בגמר עשייתה*14), אלא פעולה חי'

242פעולה של „זריעה" שמצמיחה פירות ותיכף ומיד ממשקמה, ביום הש"ק זה,

ופירי פירות עד אין־סוף, שבזה ניכר שבת חזק דספר הראשון שבתורה, ש־

תוקף הנצחיות דחייו, „הוא בחיים", בכל כולל החיזוק דכל חמש החומשים וכ"ד

פעולה ופעולה שנעשית במשך ימי חייו. ספרי קודש, עד לסיום דברי הימים ב־

וענין זה נעשה עי"ז שמגלה בחי' „ויעל", העלי' מן הגלות אל הגאולה*,

יעקב („ויחי יעקב") שנמצאת בו — י' ועד שלפני הקריאה במנחה „ואלה שמות

עקבקמא, שהיו"ד רומז על נקודת היהדות, בני ישראל הבאים מצרימה", נעשה כבר

עצם הנשמה (שלהיותה „חלק אלקה „ראובן ושמעון סלקין", כל י"ב השבטים,

ממעל ממש"קסב, יש בה היו"ד של שם האבות והאמהות, ומשה ואהרן עמהם,

הוי'קסג שהוא ר"ת דכל השם), ונמשך ו־ ונשיא דורנו — יוסף שבדורנו — ש"לא

חודר בכל מציאותו עד להעקב, שלכן, מת", כמו יעקב אבינו („אלה תולדות

ניכר תוקף הנצחיות דעצם הנשמה בכל יעקב יוסף"קסז), כידועקמא ש"נשיא" ר"ת

פעולה ופעולה שהיא באופן של זריעה „ניצוצו של יעקב אבינו", וע"י ההת־

שעל ידה נעשית הצמיחה עד אין־סף.קשרות והביטול לנשיא הדור ה"ז נמשך

ועוד והוא העיקר — שהזריעה שב־ בכל אחד ואחת מאבשי הדור.

פעולה אחת זו פועלת ומביאה את הצמי־ובפשטות — שתיכף ומיד ממש „יוסיף

חה דהגאולה, כפס"ד הרמב"ם* שע"י אדנ"י שנית ידו גו' ואסף נדחי ישראל

„מצוה אחת", מעשה אחד דיבור אחד ונפוצות יהודה יקבז*16 מארבע כנפות

ומחשבה אחת, „הכריע את עצמו ראת כל הארז"קע, „בנערינו ובזקנינו גו' בבנינו

העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה", שאז יהיו לכאו"א מישראל חיים נצחיים כפשוטם, החל מבנ"י שבדורנו זה, נשמות בגופים, לאורך ימים ושנים טובות, לא רק מאה ארבעים ושבע שנה, כשני חיי יעקב, ולא רק ק"פ שנה כשני חיי יצחק, אלא חיים נצחיים, ועד"ז בנוגע לבנ"י בכל הדורות שלפנ"ז, ש"הקיצו ורננו שוכני עפר", ובנוגע לבנ"י בכל הדורות שלאח"ז, עד סוף כל הדורות.

יב. ויה"ר שההחלטה עצמה ע"ד הוספת „מצוה אחת" באופן של זריעה (עוד לפני קיומה בפועל) תהי' ה"זריעה"

165) באופז דסמיכת גאלה לתפלה — כבודגש במרשת ויגש (ראה זהר ר"פ ויגש (רה, ב). סה"מ מלוקט ח"ה ע' קכח. וש"נ) דבינה אזלינן שהגאולה היא בססיכות ממש (ללא הססק כלל) להתסלה: „רצה כו' והשב העבודה לדביר ביתך כו' ותחזינה עינינו בשובך לציוך", ועד לסיומה וחותמה „אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את סניך'. ראה שיחת ש"ק העבר. ועוד.

166) שאז תתגלה „תורה חדשה מאתי תצא(ישעי' נע, ד. וי"ר פ"ג,א — שכיון שניתנה (ככח ובהעלם) במתןתורה שבפרשת יתרו (שהרי מ"ת הו"ע חד־פעמי), ה"ז נכלל בהחיזוק שלוקחים מסיום ספר הראשון על כל הספרים שלאז"ז, מתחיל מספר שמות שבו נכלל מ"ח שבפרשת יתרו.

167) וישב לז, ב. וראה לקו"ש חכ"ה ע' 272. וש"נ.

168) קה" (לבעהם"ס מלא הרועים) מע' רבי.קסט להעיר ש"קבז" הוא הגימסריא ד"בכל מכל כל" (חידושי חת"ס לב"ב ז, א).

170) ישעי' יא, יא־יב.

הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
השינוי יופיע אחרי שאחראי האוסף יאשרו. כל גרסה נשמרת בהיסטוריה.
דיווח על בעיהבלי חשבון
מה לא בסדר?
מה לא בסדר?
הדיווח גלוי לכולם באתר (בלי שמכם), חוץ מדיווח על זכויות יוצרים או תוכן פוגע. אל תכתבו כאן פרטים אישיים. או פתחו דיווח מלא, עם כותרת ותיוגים
הטמעה באתר אחר
על הדף

פרטים

מזהה
rh-bprf4m21

נדפס ב

פעילות אחרונה

#164 Sefer HaSichos: each sicha on the pages of its volume · אושרה
#162 Sefer HaSichos ה'תשנ"ב, חלק א: one page per sicha · אושרה

כל מה ששייך לכאן