מניעת עצמו מלעלות לתורה

נתגלה ⁽⁵¹⁾ לי מפי אלי' תלונת כבוד מעלתו עלי, אשר מונע אני א"ע מלעלות לתורה עודני פה, ונהייתי לשיחה בפי שופטי נפשי, אשר אני בזה כמתעתע מדרך הישר, או כאיש גאות לבש, להחזיק עצמי מרום ומובדל מיתר אחב"י הנתונים בצרה ובשבי', או כמצטבע להתיפות ולהתנאות למען יאמרו כי הוא זה.

הן לא אוכל לשאת תלונה ותרעומת בלבבי על כבודו, אשר ישפוט אותי בכאלה, טרם ידע את אשר בלבבי, כי אולי גם אני הייתי אומר כן, בהשקפה ראשונה, אם היו מספרים לי על איש אחד היושב ושוכן בין יותר משלשים איש מאחינו ב"י, ולא ימצא בם עשרה לצרף לכל דבר שבקדושה, אז אמרתי גם אני, מוטב להטיל דופי בהאחד הזה, כי יוהרא וצביעות העטיפו, מליתן שמצה בקהל ועדה בישראל.

אמנם לא יוכל השופט להוכיח למשמע אזניו מאומה, גם אני לא הייתי מאמין מעולם על מציאות כזאת, אם לא ראו עיני. ועתה מצאתי עלי חובה להתנצל, כפי שהוזהרנו והייתם נקיים כו'.

ראשית, אינני יכול לצייר לפני כבודו תמונות האנשים הנמצאים פה, אשר לא לבד משוללים הם משם ישראל, אף גם זאת למין אנושי לא יתכן לכנותם, ולא ישתוו למין המדבר זולת בהבראם בה' מוצאות, והם מהלכי שתיים כבני אדם, אבל הם קרובים יותר להדמות לחייתו יער אוכלי אדם, לבד מה שע"פ דין הם כמעט כולם מחללי שבתות בפרהסיא, והרבה מהם ישימו קטורה בפיהם לעין כל בעת ספר התורה פתוח, ואין מוחה בידם, ואני יליד עיר קטנה ⁽⁵²⁾ לא ראיתי כזאת.

הנה גם הס"ת הנמצא פה, לפי הרבה דיעות כל בעל נפש לא יברך עלי'.

לעלות לתורה איננה מ"ע דאורייתא, וגם לא דרבנן כי אף שמשה תיקן להם לישראל כו' וכן עזרא תיקן בב' וה' כו' כל זה הוא רק על קריאת התורה בצבור, אבל אין נוגע לעצם התקנה, שכל אחד יתחייב לעלות לתורה. ואף כי נמצאים איזו חיובים בפוסקים אחרונים לעלות לתורה, ומעלת קדימתם זה על זה, כמו חתן, מוהל, יא"צ וכדומה, כ"ז הוא רק מצד המנהג, וחשש ברכה לבטלה הוא מלאו דלא תשא כו' ומפורש בעשה"ד, ובשעה שנאמר נזדעזע כל העולם כידוע. ולמה להכנס בחשש לאו כזה, בדבר שאין בו שום הנאה גם להגוף ונושאי כליו.

הס"ת ישנה מאד, מלאה נפסקים, והרבה יריעות אשר נתחלפו חדשים תחתיהם, הנה בתשובת ש"י ותשובת מהרי"כ וחוט השני ⁽⁵³⁾ מקיימים פסק השו"ע ביו"ד סי' ר"פ כי צריך להחליף דוקא שלש יריעות, אפי' אם לא בלה רק א', כדי שיהיו שלשה דומות זל"ז.

וגם נמצא בתוכה כתוב על טלאים באופן הפסול לפי דעת הב"ח ⁽⁵⁴⁾.

גם מעט אפשר להבין מהות האנשים, אשר הש"ץ שהתפלל פה ביוהכ"פ הביא עמדו חתיכת לעקעח לטעום אחר התענית, גנבו ממנו את הלעקעח בעת "ונופלים על פניהם", ולא נחשדו בזה אשר המתינו באכילתו עד יעבור הצום, גם לא המתינו על פתח לנו שער כו' כדרכם, רק נחלש לבם בשמעם ממנו את סדר העשרה הרוגי מלכות, והחיו את נפשם במעט האוכל הזה.

בקצרה, אודה ולא אבוש, כי לא תדאב עלי נפשי על זה שאינני עולה לתורה כל זמן היותי בבית מאסרי, כמו שידוה לבי בזכרי על ליליו הראשונים של חג הסוכות, שאהי' נבדל מכל עדת ישראל, ולא אוכל לישב בצל סוכה ⁽⁵⁵⁾ על רגעים אחדים לאכול שם כזית פת, אשר הוא מהמ"ע הגבוהות ורמי המעלה. יאמין לי כבודו אשר הייתי מרוצה להחליף וליתן עבור זה את כל העליות הפטומות אשר זכיתי בהם עודני חי, שלישי וששי ומפטיר גם חתן תורה ובראשית, אשר כל זה הוא מהמצות אשר אפשר להעשות ע"י אחרים.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org