שיחה א
57
(לא רק בגודל הקושי והצער שהם גורמים, אלא) גם בתוכנם.
ואחד מהביאורים בזה י"לנו:
אמרו חז"לנז שמיתת צדיקים מכפרת, ומבואר בתניאנח החידוש שבכפרה זו לגבי הכפרה שע"י קרבנות, דקרבנות מכפרים רק על השוגג, משא"כ ע"י פטירת צדיקים — "פועל ישועות בקרב הארץנט לכפר על עון הדור אף גם על הזדונות".
כלומר: ביחד עם גודל עלייתו של נפש הצדיק בעת הסתלקותו מן העולם, שאז עולה "רוחו ונשמתו למקור חוצבו"ס עם "כל מעשיו ותורתו ועבודתו אשר עבד כל ימי חייו"ס — הרי גם בעלייתו זו, הנה לא זו בלבד שאינו עוזב את צאן מרעיתו, אלא עוד זאת, שבעלי' זו גופא הוא פועל "לכפר על עון הדור ואף גם על הזדונות" (קצה הכי תחתון)!
ומודגש גם בשבירת הלוחות, דאף שלא היתה למשה שום שייכות לחטא העגל (אפילו לא בגדר דיש בידו למחות, שהרי הי' בהר), ומ"מ, לא זו בלבד שהשתדל עד כדי מסירת נפש בפועל לפעול כפרה על החטא (כמ"ש להקב"ה "אם תשא חטאתם ואם אין מחני נא גו'"ס), אלא שגם שבירת הלוחות (שבאה בסיבת חטא העגל) עשה משה באופן שרק הוא בלבד האחראי לזה, כנ"ל.
ט. ובכל מיתה ובפרט של צדיקים — נאמר והחי יתן אל לבוסא — ללמוד מכל הנ"ל ליום כ"ף מנחם אב (שחל בשנה זוסב (תשמ"ז) בש"ק פ' עקב) — יום הסתלקות אאמו"ר — שהסיבה בדרך הטבע להסתלקותו של אאמו"ר היתה מפני מסירת נפשו עבור הכלל, ועד שע"י זה נסתלק מן העולם קודם זמנו:
שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה והיו ימיו מאה ועשרים שנה,
ומובן, שאם בפטירת כל צדיק אמרו ש"פועל ישועות בקרב הארץ", עאכו"כ בהסתלקות שסיבתה (בדרך הטבע, טבע של "הארץ") היתה מפני מסנ"פ עבור כלל ישראל.
וכן הוא בכל שנה ושנה ביום היארצייט, שאז "הימים האלה נזכרים ונעשים"סג, שנמשכות עוד הפעם ופועל "ישועות בקרב הארץ", ואדרבה — מכיון שבכל שנה (ביום ההסתלקות במיוחד) עולה נשמת הצדיק ביתר שאת ויתר עזסד, מובן, שגם ה"ישועות" (שמצד עלי' זו) הן למעלה יותר.
וכל ישועה ובפרט ישועות (ל' רבים) ובקרב הארץ מקרבים וממהרים את
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- לקוטי שיחות
- כרך
- כרך לד
- מזהה
- rh-5y66xkt1
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.