א. איתא בזהרא "ובשית מאה שנין לשתיתאה יתפתחון תרעי דחכמתא לעילא ומבועי דחכמתא לתתא וכו' וסימנך בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' נבקעו כל מעינות תהום רבה". וכוונת הזוה"ק בפשטות היא, כי בזמן ההוא יפתחו שערי החכמות בכלל ושערי חכמת התורה בעיקר ובפרט. וכן ראינו באותו הזמן בנוגע לחכמות בכלל. ובחכמת התורה – זכינו באותם הימים לגילוי' של פנימיות התורה – חלק התורה שהי' כמוס וסתום עד אז,
שהרי בתחלה היתה חכמה זו גלוי' וידועה רק "ליחידי סגולה ואף גם זאת בהצנע לכת ולא ברבים"ב, כי הם העלימוה מעינם ועיונם של רוב עם ישראל. ורק מתחיל מהאריז"ל – הרי אמר "דדוקא בדורות אלו האחרונים מותר ומצוה לגלות זאת החכמה"ב. אמנם גם אז טרם באה לידי גילוי והתפשטות בהרחבה – באופן ד"יתפרנסון"ג, עד שהופיע כ"ק הבעש"ט, ובו ועל ידו התחילה חכמה זו להתגלות ולהתפשט בהרחבה בין כל ישראל – בהתאם לתשובתו של מלך המשיח (על שאלת הבעש"ט "אימתי אתי מר"), לכשיפוצו מעינותיך חוצה"ד. ובפרט לאחר התגלותה של חסידות חב"ד ע"י כ"ק אדמו"ר הזקןה, עד היותה בבחי' "יתפרנסון",