פרק חמשה עשר

פרק חמשה עשר

חיפושים בדניפרופטרובסק

יום א בערב [יב שבט], שעה 4:15, דניפרופטרובסק

כאמור יצאנו אתמול בלילה ברכבת לדניפרופטרובסק. הגענו בשעה 9:45. לקחנו טקסי למלון דניפרופטרובסק שבו אנו מתאכסנים, ובדרך ביקשנו לעצור בביהכנ"ס.

ביהכנ"ס היה סגור, ואמר לנו שכן [וולאדימיר], שמתפללים בו רק שחרית בשבת ובב' וה'. מחר בבוקר יתפללו בו בשעה 10.

נכנסנו למלון הנ"ל, והמחיר הוא רק 5% ממה ששלמנו במוסקבה, והסיבה היא כי כאן אין משרד תיירות אינטוריסט¹, ולכן אנו משלמים אותו מחיר כמו האזרחים הרוסיים; משא"כ במקום שיש בו משרד אינטוריסט, אנו משלמים שלא בערך יותר.

נסענו מיד לספריות:

א) לראשונה לספריית האוניברסיטה. היא סגורה היום, ותיפתח מחר בבוקר בשעה 8:30.

ב) לספריה הציבורית. אחרי שסדרו לנו כרטיסי מבקר בספריה, קישרו את קאסיאנענקא למנהל הספריה, הוא אמר שאין שום ספר עברי בספריה הזאת והוא מסופק אם יש כזה גם בשאר הספריות.

ג) למוזיאון ההסטורי. הוא פתוח היום לביקורים, אך אין המנהל ועוזריו עובדים היום ואין עם מי לדבר.

ד) למוזיאון הדתי. שם פגשנו יהודי, אביו ברח בעת הכיבוש הנאצי וכך נשאר בחיים. הוא צלצל לאמו ולדודתו וגם הן לא שמעו על הרב שניאורסאהן.

שאלנו על ספרים בעברית, והוא השיב שבמוזיאון ההיסטורי הנ"ל יש כמה חלקים מהתלמוד וגם סידורים וחומש, נדפסו כנראה בווארשא, ויותר מזה אינו יודע.

משם נסענו לתחנת הרכבת, להזמין כרטיס מסע למחר בלילה מדניפרופטרובסק לאודיסה. הרכבת יוצאת בשעה 9 בלילה, ומגיעה לאודיסה ביום ג' בבוקר בשעה 8.

חזרנו למלון, אכלנו, עוד מעט נצטרך לצלצל לנ.י. ולבטל את כרטיס האוירון שיש לנו מקיוב לאודיסה.

יותר מזה אין לנו כנראה מה לעשות היום.

מחפשים זכר לספרי אביו של הרבי

יום ג' בוקר, שעה 9, במסע הרכבת מדניפרופטרובסק לאודיסה

הרכבת יצאה מדניפרופטרובסק בשעה 9, כבר נוסעים 12 שעות, ועוד עלינו לנסוע כשעתיים וחצי.

אילו היתה הרכבת מהירה היינו מגיעים בכ5- שעות, אך כל חצי שעה או שעה היתה לה תחנה, וגם עצם הנסיעה אינה מהירה.

אתמול בבוקר ביקרנו בספריית האוניברסיטה. נפגשנו עם המזכירה המלומדת, שאמרה לנו שאין שום ספר עברי בספריה. שאלנו מי יכול לדעת יותר על ספרים עבריים בדניפרופטרובסק, ואמרה שיש זקן אחד בשם מושקין, ביבליוגרף, ואפשר הוא יודע יותר. אין לו טלפון בבית. היא שלחה אליו את אחת מהעובדות, וכשחזרה אמרה שהוא יצא לחופשה ואינו בעיר.

משם הלכנו לביהכנ"ס, שאמרו לנו שהוא פתוח ביום ב' וה' משעה 10, היינו שם לפני 10 והיה סגור. חזרנו למלון, וכל חצי שעה נגשתי לבדוק אם כבר נפתח², והיה סגור.

אחר הצהרים טלפן קאסיאנענקא לוולאדימיר סארגייעוויץ, מועד המדינה לכנסיות. הוא הסביר לו את מטרת שליחותינו. הוא היה מאד אדיב. הוא טלפן לראשי ביהכנ"ס, והתדברנו להפגש בשעה 5 בערב בביהכנ"ס.

בשעה 2 בצהרים היתה לנו פגישה במוזיאון ההיסטורי, שנאמר לנו ביום הקודם, שיש שם ספרים אחדים בעברית. באנו לשם, נפגשנו עם המזכירה המלומדת. היא הביאה לנו ס"ת, חומש, גמרא וחלק יו"ד משו"ע אדמו"ר הזקן. היא אמרה לנו שהם קיבלו את זה מביהכנ"ס, כדי שיוכלו להראות למבקרים משהו על הדת.

בדקנו אותם ולא מצאנו בהם שום סימן, רק כתוב שהוא של ביהכנ"ס קאצעבינסקי.

בדיקת הספרים בבית הכנסת

בשעה 5 הלכנו לביהכנ"ס. פגשנו שם את וולאדימיר³ וכחמשה מראשי ביהכנ"ס. הזקנים דיברו אידיש ולא הוצרכנו למתרגם.

בבית הכנסת בדניפרופטרובסק

בתחילה העלונו לעזרת הנשים, יש שם ארון קודש וסידורים וחומשים, ששם מתפללים בחורף⁴.

בדקנו את הסידורים והחומשים, ולא מצאנו שום רמז לר' לויק זצללה"ה.

הצטלמנו שם יחד עם אנשי ביהכנ"ס.

בדיקת הספרים בבית הכנסת בדניפרופטרובסק

אח"כ הורידונו למטה. יש שם בארון כ150- ספרים שונים. בדקנו אותם, ולא מצאנו ספרים של ר' לויק זצללה"ה, אך מצאנו ספר אחד מביהכנ"ס ברוסטוב; אחד מספרי ר' יהושע נימאיטין, ואחד מספרי לוי יצחק; לא שניאורסאהן, ואולי מהמשפחה. הם נתנו לנו את שלושת הספרים הללו בשמחה.

הצטלמנו שוב. הודינו לוולאדימיר ולאנשי ביהכנ"ס. התפללנו, סעדנו, ארזנו את החבילות, והתכוננו לדרך לאודיסה.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org