ספר השיחות
משיחות ש"פ קרח, ג' תמוז ה'תשמ"ח
499משיחות ש"פ קרח, ג' תמוז ה'תשמ"ח
א. ג' תמוזא הוא היום שבו התחילה גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו (בשנת תרפ"ז) — כי, בו ביום יצא מבית האסורים (על מנת ללכת לעיר מקלט), ובהמשך ובסמיכות לזה באה גם שלימות הגאולה — בי"ב־י"ג תמוזב.
והנה, כללות ענין הגאולה די"ב־* ג תמוז, כולל גם התחלת הגאולה בג' תמוז — שייך לכאו"א מישראל:
נוסף לכך שכל עניניו (ועאכו"כ ענין עיקרי כהגאולה) של נשיא הדור שייכים לכל הדור, מכיון ש"הנשיא הוא הכל"ג — הרי, כל ענין המאסר והגאולה הי' על עבודתו בהרבצת התורה לכלל ישראל, היינו, לא בתור איש פרטי, יחיד ומיוחד, כי אם, בתור מנהיג כלל ישראל.
וכפי שכותב בעל המאסר והגאולה במכתבו הידוע (לחגיגת י"ב תמוז הראשונה)ד — „לא אותי בלבד גאל הקב"ה בי"ב תמוז, כי אם גם את כל מחבבי תורתנו הק', שומרי מצוה, וגם את אשר בשם ישראל יכונה", היינו, שזוהי גאולה דכלל ישראל, כל הסוגים דבנ"י, לא רק רוב בנ"י, אלא כל בנ"י ממש.
ו"הימים האלה נזכרים ונעשים"ה — שבבוא ימי הגאולה (החל מג' תמוז) בכל שנה ושנה יש להתבונן בפרשת ימים אלה, ולקבל החלטות טובות להוסיף ביתר שאת וביתר עוז בהרבצת התורה והמצוות, הפצת התורה והיהדות והפצת המעיינות חוצה, שעי"ז ממהרים ומזרזים את הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנוו.
ב. והנה, נוסף על הענין הכללי דימי הגאולה (שהתחלתם בג' תמוז), מסתבר לומר, שיש ענין ולימוד מיוחד גם מהענין הפרטי דג' תמוז — שהרי, כל ענין שבעולם הוא בהשגחה פרטית ויש בו לימוד והוראה בעבודת האדם לקונוז, ועאכו"כ בנוגע לגאולה דנשיא הדור, שיש לימוד והוראה גם מפרטי הגאולה, ולכל לראש, מהתחלת הגאולה בג' תמוז.
ויתירה מזה: מכיון שבג' תמוז היתה התחלתח הגאולה גם די"ב־"ג תמוז,500מסתבר לומר, שיש בה עילוי בענין מסויים גם לגבי הגאולה די"ב־י" תמוזט.
ויובן בהקדם הביאור בתוכן פרשת השבוע — כפתגם הידועי ש"צריכים לחיות („והחי יתן אל לבו"יא) עם הזמן", וכדברי השל"היב ש"המועדיםיג של כל השנה . . (גם) מועדי דרבנן . . בכולם יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן" — ובנדו"ד, שבכמה שנים קורין פ' קרח בשבוע שבו חל ג' תמוז, ועאכו"כ בקביעות שנה זו, שג' תמוז חל ביום הש"ק דפ' קרח, כדלקמן.
ג. בפ' קרח (כבכל פרשיות התורה) יש ריבוי ענינים, עד אין־סוף, אבל, כולם נרמזים בשמה של הפרשהיד — „קרח".
ומתעוררת שאלה פשוטה (גם אצל בן חמש למקרא):
היתכן שפרשה שלימה בתורה תקרא „קרח", שמו של רשע, שלא עשה תשובהטו, היפך מ"שטז „ושם רשעים ירקב", „דלאיז מסקינן בשמייהו"?!
[ולהעיר, שאף שמצינו דוגמתו בפ' בלקיח — הרי (נוסף לכך שאין זה מתרץ הקושיא בנוגע ל"קרח") הקושיא בנוגע ל"קרח" גדולה יותר מהקושיא בנוגע ל"בלק", כמובן בפשטות (גם לבן חמש למקרא) שיהודי שנפל לדרגת רשע, רחמנא ליצלן, גרוע יותר (מבחינה מסויימת) מגוי רשע].
לכאורה, יש מקום לתרץ, שמחלוקת קרח על הכהונה הו"ע של ירידה צורך עלי', כמובן מהענין דמתנות כהונה שבהמשך הפרשה — „לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה, בא הכתוב ונתן לו (לאהרן) כ"ד מתנות כהונה בברית מלח עולם", שעי"ז ניתוסף תוקף בענין הכהונה, „הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין"יט; אבל זהו דוקא ע"י ביטול לגמרי דקרח „ויאבדו מתוך הקהל"כ (דלא כבני קרח שעשו תשובהכא), ולכן מסתבר לומר, שיש עילוי גם ב"קרח", שלכן, נקראת הפרשה על שמו.
ד. והביאור בזהכב:
מחלוקת קרח (ועדתו) היתה בגלל501רצונו להיות כהן גדול — „ובקשתם גם כהונה"כג, „מבקשים כהונה גדולה"כד, היינו, שרצה להיות בדרגא נעלית יותר, עד לאופן של הבדלה, משאר בנ"י, כדרגתו של כהן גדול שנאמר בוכה „ויבדל גו' להקדישו קודש קדשים".
וענין זה — הרצון להיות בדרגא של כהן גדול — הוא בודאי דבר טוב, וכדברי משה רבינו „אף אני רוצה בכך"כד, שגם הוא רצה להיות בדרגא של כהן גדול (אלא, שבנוגע לפועל — „אין לנו אלא . . כהן גדול אחד"כד).
ויומתק יותר מעלת קרח — ע"פ המבואר בלקו"ת דפרשתנוכו (הפרשה החסידית) „שרש הענין במחלוקת קרח . . (ש)לעתיד יהיו הלוים כהנים . . ולכן רצה קרח לעשות (כן) גם עכשיו . . אך באמת שגה ברואה, כי הנהגה זו אי אפשר להיות כי אם אחר שלימות הבירורים . . משא"כ עכשיו היום לעשותם כו'".
ומזה תובן מעלת קרח, שרצה לפעול בזמן הזה העילוי דלעתיד לבואכז.
ועפ"ז י"ל הטעם דקריאת הפרשה בשם „קרח" — להדגיש את הענין הטוב ד"קרח", הרצון להיות כהן גדול כו', שרצון זה הו"ע טוב, וי"ל שצריך להיות אצל כאו"א מישראל (אלא, שצ"ל זהירות וכו' באופן המשכת רצון זה בנוגע למעשה, כדלקמן ס"ו).
ה. ויש לומר, שענין זה מרומז גם ב"יינה של תורה"כח שבפירוש רש"יכט בהתחלת הפרשה — שיש לפרש ע"ד הרמז (גם) למעליותא:
א) „ויקח קרח" — „פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא": עוד לפני שרש"י מתחיל לפרש פשוטו של מקרא, מקדים שישנו פירוש ב"מדרש (רבי תנחומאל)" — דרוש שמגלה התוכן של „פרשה זו" באופן של טוב (אע"פ שע"ד הפשט, בגלוי ובחיצוניות, הרי זה דבר בלתי־רצוי וכו'), ולא עוד, אלא ש"יפה נדרשת" — לא רק טוב סתם, אלא גם באופן של יופי, „יפה נדרשת".
ב) „ויקח קרח" — „לקח את עצמו", עצם מציאותו, היינו, שלקח (גילה בפועל) עצם מציאותו, נשמתו, „לצד אחד"לא, כדי „להיות נחלק מתוך העדה . . ואתפלג . . להפליג משאר בני אדם", היינו, חלוקה והפלגה למעלה משאר בני האדם, דוגמת העילוי דכהן גדול שהוא מובדל מכל העם, „ויבדל גו' קודש קדשים".
502ג) בפירוש השני, „ד"א ויקח קרח . . כמו שנאמר קחלב את אהרן, קחולג עמכם דברים" — קיחה בשביל עניני קדושה, ענין הכהונה („קח את אהרן") וענין התשובה („קחו עמכם דברים ושובו אל ה'").
ד) נוסף על המפורש בקרא מעלת יחוסו, „קרח בן יצהר בן קהת בן לוי"לד — מוסיף רש"י גם יחוסו ליעקבלג, „והיכן נזכר שמו (של יעקב) על קרח, בהתייחסם על הדוכן בדברי הימים, שנאמרלו אביאסף בן קרח בן יצהר בן קהת בן לוי בן ישראל" (ולא רק „בן יעקב", אלא „בן ישראל", שם המעלה).
ה) „הלבישן טליתות שכולן תכלת", היינו, שהיו במעמד ומצב ד"טליתות שכולן תכלת" — „תכלת (ש)דומה לרקיע (וכסא הכבוד)"לז, המורה על גודל מעלתם הרוחנית.
ו) „כולם קדושים"לח, „כולם שמעו דברים בסיני מפי הגבורה . . לא הי' לך לברר לאחיך כהונה, לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ה' אלקיך, כל העדה שמעו"לט — היינו, שמצד הענין דמתן תורה (בסיני) ראויים כל ישראל לכהונה גדולה, מכיון שבמתן תורה נעשו כל ישראל „ממלכת כהנים"מ, „כהנים גדולים"מא.
ו. ויש להוסיף, שבקריאת הפרשה בשם „קרח" מרומז (לא רק הענין הטוב ד"קרח"מב, הרצון להיות בדרגת כה"ג, אלא) גם השלילה והזהירות באופן גילוי והמשכת הרצון בנוגע למעשה (שבזה נכשל קרח) — ענין המרומז בג' האותיות ק' ר' ח'מג:
הענין המשותף בצורת האותיותמד (שצורתן נשתלשלה משרשן ותוכנן503הפנימימה) ק' ר' ח' — ששלשתן דומות לצורת אות ה"א, אלא, שיש בהן שינוי בנוגע לרגל השמאלי: באות קו"ף — רגל השמאלי יורד למטה מן השורה, באות רי"ש — חסר רגל השמאלימו, ובאות חי"ת — רגל השמאלי מחובר למעלה.
וי"ל ביאור הענין:
אות ה"א שייכת ובה נברא עוה"ז — כמארז"למז „בה"א נברא העולם הזה". ותמונתה בג' קוין — קו למעלה וקו מימין המורים על מחשבה ודיבור, וקו משמאל, שנפסק ואינו מחובר למעלה, מורה על המעשה, כמו שיש הפסק בין המחשבה ודיבור ובין המעשהמח. כלומר, העבודה בעוה"ז — שבשביל זה נבראו גם העולמות העליוניםמט (עוה"ב שנברא ביו"דמז) — צריכה להיות באופן דציור דאות ה"א, היינו, שלא מספיקה עבודה רוחנית במחשבה, וגם לא די בעבודה בדיבור, אלא צ"ל הירידה במעשה (השלילה דאות רי"ש), ובזה גופא — שאינו יורד למטה מקו הימין (השלילה דאות קו"ף), כיון שהמעשה צ"ל חדור ומונהג ע"פ המחשבה והדיבור, ולאידך, שאינו מחובר לקו העליון והימין אלא יש הפסק ביניהם (השלילה דאות חי"ת), כיון שמרגיש שע"י הירידה לעולם המעשה, עוה"ז שמעשיו קשיםנ, ה"ה בהפסק מקו העליון והימין, וזה מעוררו ויש לו תשוקה כו' — עבודת התשובה.
ובזה היתה טעותו של קרח — שרצה לעשות שינוי ברגל השמאלי דאות ה"א, ענין המעשה, כאמור, שהרצון שלו (להיות כהן גדול) הי' כדבעי, אלא שהמעשה בפועל הי' באופן בלתי־רצוי, לא בציור דאות ה"א, כי אם בשינוי, אות ק', אות ר' ואות ח' — „קרח"נא.
וההוראה מזה בעבודת האדם — שצריך ללמוד ממעלת קרח, בנוגע לה רצון, שירצה ויחפוץ להיות בדרגת הקדושה דכהן גדול, אבל, העבודה צ"ל בציור דאות ה"א דוקא (ולא בציור האותיות ק' ר' ח'), היינו, שביחד עם הרצון והתשוקה לעלות למעלה, עליו לדעת שצ"ל הירידה בעולם המעשה דתורה ומצוות (ואדרבה — „המעשה הוא העיקר"נב), ובאופן שאינו יורד למטה מן השורה, השורה דדין תורה, ולאידך, באופן של הפסק מהקו העליון, כנ"ל.50435) ז. ומכאן למדים הוראה נפלאה בנוגע לעבודה דהרבצת התורה — תוכן ימי הגאולה (שהתחלתם בג' תמוז), „גאולת ישראל העוסקים בהרבצת תורה"ד:
כאשר פוגשים יהודי שבגלוי ובחיצוניות נראה במעמד ומצב בלתירצוי, דוגמת מצבו של קרח בפשטות הכתובים, יכול מישהו לחשוב: מה לו וליהודי שמקומו ב"שאול", רחמנא ליצלן?! . . .
על זה בא המענה בפרשת השבוע — פרשה בתורה ששמה „קרח", שבה מודגשת מעלתו של קרח:
„פרשה זו יפה נדרשת", כלומר, יהודי זה שפגש אומר לו „דרשני" — לדרוש ולמצוא את הנקודה הטובה והיפה שבו („יפה נדרשת").
יש לדעת ולזכור יפה שכל יהודי, באיזה מעמד ומצב שיהי', אפילו מעמד ומצב ד"קרח" לגריעותא — ה"ה מתייחס ליעקב, ועד — שהוא „בן ישראל" („אע"פ שחטא ישראל הוא"נג, „ישראל" דייקא, שם המעלה), ובלשון בעל המאסר והגאולהד: „כל איש ישראל (כולל גם „את אשר בשם ישראל יכונה", היינו, את אשר נדמה לו שהשם ישראל (בנוגע לעצמו) אינו אלא כינוינד), מבלי התחשב עם מצבו הפרטי בשמירת וקיום המצוות, לבו תמים עם ה' ותורתו".
ולכן, בכחו וביכלתו „ליקח את עצמו", היינו, לגלות את עצמותו ומהותו, ו"להיות נחלק מתוך העדה . . ואתפלג נחלק משאר העדה", למעליותא, היינו להתעלות לדרגת הקדושה דכהן גדול, „כמו שנאמר קח את אהרן, קחו עמכם דברים".
הפעולה דהרבצת התורה בנוגע ליהודי אשר בשם ישראל יכונה — יכולה להיות ע"י הידיעה שסופו לעשות תשובה, כי לא ידח ממנו נדחנה;
אבל, החידוש דפרשת קרח — ש"קרח" הוא פרשה בתורה — הוא, שהפעולה עם יהודי אשר בשם ישראל יכונה צריכה להיות (לא רק בגלל שיעשה תשובה בעתיד, אלא) בגלל מצבו בהוה, היינו, שגם במצב ההוה רואים את הטוב והיפה שבו („יפה נדרשת"), להיותו „בן ישראל", ש"לבו תמים עם ד' ותורתו".
ובעומק יותר:
יש להסתכל על יהודי ש"בשם ישראל יכונה" לא רק בזה שירידתו למצב זה היא צורך עלי', כדי שיוכל לבוא אח"כ למעלת התשובה (עי"ז ש"יקח את עצמו"), אלא יתירה מזה — שהמצב ד"בשם ישראל יכונה" גופא הוא התחלת505העלי', ש"לקח את עצמו להיות נחלק מתוך העדה . . ואתפלג . . להפליגך משאר בני אדם", היינו, התחלת העלי' לדרגת בעלי תשובה המובדלת משאר בני אדם — „מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורים אינם עומדין"נו, ועד ש"אין . . יכולין לעמוד בו"נז.
אלא, שצריך להשפיע ועד — לפעול עליו שענין זה יומשך בעבודת התשובה בפועל, היינו, שלא ישאר ברצונו הפנימי בלבד, אלא יתגלה גם במעשה (רגל השמאלי); או בקצה השני, שלא יפליג לגמרי משאר בני אדם להשאר במעלת הרוחניות בלבד, „והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה"נח, דוגמת התשובה דר"א בן דורדיאנט ש"געה בבכי' עד שיצתה נשמתו"ס, כי אם, שעבודתו תהי' גם (ואדרבה — בעיקר) באופן של ירידה והמשכה למטה במעשה (רגל השמאלי), נשמה בגוף בעוה"ז הגשמיסא (ובלשון הקבלה והחסידות — אורות דתוהו בכלים דתיקון); ובזה גופא — שהמעשה (רגל השמאלי) יהי' בציור דאות ה"אסב, ולא בציור דאות קו"ף או חי"ת, כנ"ל.
ט. עפ"ז יש לבאר גם הקשר והשייכות לג' תמוז — שבו מודגש (לא רק שהירידה היא צורך עלי', אלא יתירה מזה) שהירידה עצמה היא התחלת העלי':
בעת היציאה מבית האסורים בג' תמוז דשנה ההיא, לא ידעו עדיין שזוהי התחלת הגאולה, מכיון שהיציאה מבית האסורים היתה (לא לחפשי, אלא) לגלות, ובלשונו של בעל המאסר והגאולהד: בו ביום (ג' תמוז) הוכרחתי לצאת בגולהסג אל עיר מקלטי כו'.
וכמודגש גם בשיחתו הידועה לפני נסיעתו לעיר מקלטוסד: נושאים אנו תפלה להשי"ת, יהיסה ה' אלקינו עמנו . . לא מרצוננו גלינו וכו', היינו, שיש צורך בתפלה ובקשה נוספת מצד חומרת המצב כו'.
אמנם, לאחרי הגאולה בי"ב־"ג תמוז איגלאי מילתא למפרע שהיציאה מבית האסורים בג' תמוז היא התחלת הגאולה.
506ומזה מובן העילוי המיוחד דג' תמוז בזה גם לגבי י"ב־"ג תמוז — שרואים בגלוי שענין של גלות („הוכרחתי לצאת בגולה") הוא באמת התחלה של גאולה.
כלומר: בימי הגאולה י"־"ג תמוז נתגלה שהמאסר (והגלות) הוא באופן של ירידה צורך עלי' (ככל המועדים הקשורים עם הצלה וגאולה), היינו, שנתברר שכוונת ירידת המאסר, היא, שעי"ז יתוסף (לאח"ז) עילוי גדול יותר (כבנדו"ד, שכתוצאה מהמאסר והגאולה ניתוסף בהרבצת התורה והיהדות בכל קצוי תבל וביתר שאת וביתר עוזסו), אבל, ירידת הגלות כשלעצמה היא בודאי מצב בלחי רצוי; משא"כ בג' תמוז — הרי, ההליכה לגלות היא (לא רק לצורך גאולה, אלא היא עצמה) התחלה של גאולה.
וזהו הקשר לפ' קרח — ש"קרח" עצמו הוא (לא רק לצורך עלי', אלא, הוא עצמו) ענין נעלה (מצד הרצון כו'), פרשה בתורה ופרשה ש"יפה נדרשת".
ודוגמתו בעבודה דהרבצת התורה („חג גאולת ישראל העוסקים בהרבצת תורה") — שהגישה להשפיע ולפעול על הזולת (גם על אשר בשם ישראל יכונה) היא לא (רק) מפני שיודעים שירידתו היא צורך עלי' (לאחרי עבודת התשובה), אלא שמוצאים ומגלים את הטוב והיפה שבמצבו ההוה, ועד להכרה שירידתו היא התחלת העלי' „להפליגך משאר בני אדם", כנ"ל.
י. וענין זה מודגש ביותר בג' תמוז שחל ב(שבת)פ' קרח:
ג' תמוז שחל ב(שבת)פ' קרח, מלמד ונותן כח לעבודה דהרבצת התורה תוך כדי הכרת מעלתו של הזולת, למצוא ולגלות את הטוב והיפה שבו, שעי"ז נקל יותר לפעול בו ש"יקח את עצמו . . להפליג משאר בני אדם", „כמו קח את אהרן, קחו עמכם דברים", היינו, העלי' לדרגת הקדושה דכהן גדול, וביחד עם זה, שאינו נשאר במעלת הרוחניות בלבד, אלא יורד ונמשך גם במעשה („קחו עמכם דברים"), ובאופן הרצוי, כציור אות ה"א דוקא, כנ"ל.
ולהעיר, שחיבור ב' הקצוות הנ"ל — תנועת התשובה באופן של הפלגה משאר בני אדם, ביחד עם הירידה בעניני מעשה — מודגשת גם ביום השבת (שבת פ' קרח, וג' תמוז שחל בשבת), כי:
שבת ענינו תשובה — „שבת אותיות תשב", תשובה עילאהסז, „והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה", היינו, תנועה של הפלגה למעלה כו'.
וביחד עם זה, העילוי ד"המענג את השבת"סח (למעלה מקדושת השבת ש"מקדשא וקיימא" מצ"עפט) נעשה ע"י „עונג אכילה ושתי'", בשר ויין, „תבשיל שמן ביותר ומשקה מבושם"ע, תענוג מדברים גשמיים (וחומריים, לכאורה), שגם לאינם־יהודים יש חוש ותענוג בהם —
להדגיש, שתכלית הכוונה היא (לא להשאר בתנועה של הפלגה למעלה,507אלא) לברר ולזכך החומריותעא דגוף ונה"ב וחלקו בעולם, עד שלא ישאר כי אם התוקף שניתוסף בקדושה, ע"ד המבואר בענין „משכני אחריך נרוצה"עב (ל' רבים), שע"י בירור נה"ב ניתוסף התוקף והמרוצה בעניני קדושה.
יא. ויש להוסיף, שג' תמוז — שבו מודגש שירידת הגלות היא התחלת העלי' — פועל גם בנוגע לכללות ענין הגלותעג:
נתבאר במק"אעד די"ל הטעם הפנימי דקביעת חג הגאולה בחודש הרביעי, ולפני „צום הרביעי" — כיון שבדורנו זה, דור האחרון של הגלות ודור הראשון של הגאולה, מתחילה כבר ה"טעימה" וה"התנוצצות" מעין הגאולה העתידה, כולל גם שיוכלו להרגיש ולטעום הפנימיות ד"צום הרביעי" (התחלת „בין המצרים", כללות ענין החורכן והגלות) — „ששון ושמחה" (כפי שיהי' בגילוי לעתיד לבוא), היינו, לא זו בלבד שהצום (חורבן וגלות) הוא בשביל ששון ושמחה (הגאולה), אלא יתירה מזה, שהצום גופא, בפנימיותו, הו"ע של ששון ושמחה (התגלות פנימיות האהבה, „כמשל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו"עה), ולכן, נתגלה בדורנו זה שבחודש הרביעי ישנו חג הגאולה, ועוד לפני „צום הרביעי" — נתינת כח לגלות הפנימיות ד"צום הרביעי", ש"יהי' לששון ולשמחה ולמועדים טובים"עו.
וענין זה מודגש ביותר בג'עז תמוז — שבו רואים בגלוי שההליכה לגלות היא עצמה (ה"ה לא רק צורך עלי', אלא) התחלה של גאולה, כנ"ל.
יב. המורם מכל האמור לעיל בנוגע למעשה בפועל — המעשה הוא העיקר:
בעמדנו ביום הש"ק ג' תמוז, יש לעורר — „מפקחין על צרכי ציבור בשבת"עח — ע"ד ההכנות המתאימות לימי הגאולה י"ב־"ג תמוז, בימים שלפנ"ז החל מג' תמוז, והימים שלאחריו, ובפרט ימי הקריאה (וימי הכניסהעט), ועאכו"כ ביום השבת, וב־508לשונו של בעל המאסר והגאולהד: „לקובעו ליום התוועדות והתעוררות לחיזוק התורה והיהדות בכל אתר ואתר לפי ענינו".
ולהדגיש גם הלימוד וההוראה הנ"ל — שהפעולה בחיזוק התורה והיהדות תהי' מתוך הכרת מעלתו של הזולת, גם של זה אשר בשם ישראל יכונה, במצבו ההוה, עד כדי כך, שירידתו היא התחלת העלי', כנ"ל בארוכה.
יג. ועוד ענין עיקרי בזה — הדגשת חובתו (וזכותו) של כאו"א לעסוק בחיזוק התורה והיהדות:
יכול מישהו לטעון שחפצו ורצונו „להפליג משאר בני אדם" ולעסוק אך ורק בענינים רוחניים בלבד, לימוד התורה, נגלה דתורה ונסתר דתורה, להיות „טלית שכולה תכלת", לסגף גופו בתעניות, „שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך"0) וכו'; אבל, מה לו — טוען הוא (ולפעמים ברוגזא גדולה) — וליהודים שנמצאים בדרגא תחתונה, „בשם ישראל יכונה", יהודי שנראה במצב של „קרח"ז!
והמענה לזה — מפ' קרח גופא: השלילה בתוקף ד"קרח" באה ללמדנו שהעבודה צריכה להיות בציור דאות ה"א, היינו, לא להשאר בעולם המחשבה והדיבור, אלא לירד למטה (רגל השמאלי) לעולם המעשה, ואדרבה, המעשה הוא העיקר; ולאידך, הטוב ד"קרח" בא ללמדנו שיש למצוא את הטוב והיפה שבכאו"א מישראל. ולכן צריך לירד ממעלתו הרוחנית עד למקום ה"חוצה" כדי לעסוק עם יהודי אשר בשם ישראל יכונהפא.
ולאמיתתו של דבר, אין זו ירידה בשבילו, אלא אדרבה, זוהי העלי' שלו, מכיון שעי"ז ממלא תכלית הכוונה דירידת הנשמה למטה, שכן, כדי להיות בתנועה של עלי' והפלגה בענינים רוחניים לא הוצרך לירד לעוה"ז, כי מצב זה הי' גם (ואדרבה — בשלימות נעלית יותר) בהיות הנשמה למעלה, אלא, כוונת הירידה למטה היא כדי לפעול בירור המטה.
וכדאיתא בגמראפב „בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונתת באמונה (ואח"כ) קבעת עתים לתורה"מג, כלומר, השאלה הראשונה ששואלים לאחרי ק"כ שנה, היא (לא בנוגע ללימוד התורה, אלא) „נשאת ונתת באמונה": האם המשא ומתן שלך, שבשבילם ירדה נשמתך למטה — בירור המטה, ע"י הפצת התורה והיהדות בכל מקום — הי' באופן ד"נשאת ונתת באמונה", בכל התוקף והשלימות, כולל גם מלשון אומנותפד!
509יד. ובפרטיות יותר — בנוגע לדורנו זה:
כ"ק מו"ח אדמו"ר נשיא דורנו — בעל המאסר והגאולה — הטיל על כאו"א את התפקיד והשליחות לעסוק בהפצת התורה והיהדות.
נשיא דורנו אומר שעבודתו של כאו"א צריכה להיות בדוגמת עבודת שבט לוי, כלשון הכתוב בפרשתנו „ואני הנה לקחתי את אחיכם הלוים . . נתונים לה'"כה, אני חלקך ונחלתך"*, ובלשון הרמב"םז ש"הובדל לעבוד את ה' לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים, שנאמרפח יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל", ומסיים**, „לא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש כו' הרי זה נתקדש קודש קדשים, ויהי' ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים . . ה'0) מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי"א).
והוסיף לפרש ולבאר בנוגע לפרטי העבודה — החל מלימוד אל"ף בי"ת עם תינוקות, הן כפשוטו, חינוך הקטנים2י, והן אל"ף בי"ת של יהדות לקטנים בידיעות, בתוכבי כל שאר הפעולות דחיזוק התורה והיהדות בכל מקום ומקום לפי ענינו.
ולכן, אף אחד אינו יכול להשתמט ח"ו משליחות זו ולומר האמתלא ששליחותו בענין אחר, ואפילו לא להתנהג כמו „בן יחיד מפונק" באמרו שאינו יודע מה וכיצד עליו לפעול וכו'צג — מכיון שנשיא דורנו אמר בפירוש ששליחותו של כאו"א היא לעסוק בהפצת התורה והיהדות, ופירש גם דרכי ואופני הפעולה כו', ובמילא, אין הדבר תלוי ברצונו לבחור לו איזו שליחות שרוצה, אלא, צריך לקיים השליחות שהוטלה עליו, אפילו אם הדבר הוא בניגוד לרצונו שבגלוי, ובלשון המשנה בסיום וחותם פרק רביעי דאבות שלומדים בשבת זו — „על כרחך אתה חי", היינו, שגם אם הדבר הוא „על כרחך", מ"מ, „אתה חי", צריך אתה לחיות בזה (באופן ד"החי יתן אל לבו").
וכאשר עוסק בענינים אחרים, אפילו ענינים הכי נעלים — שואלים אצלו „נשאת ונתת באמונה":
עסקת אמנם בענינים הכי נעלים, ובשכר זה תקבל ש"י עולמות וכו' וכו', אבל, השאלה (ויתירה מזה — השאלה הראשונה) היא, מה עם המשא ומתן בענין העיקרי, שבשביל זה „הניח הקב"ה את העליונים ואת התחתונים"ד והתעסק ומתעסק בכל יום ליתן בך הנשמה ומשמרה בקרבך בעולם הזה; היכן הם „הילדים" שלמדת עמהם אל"ף בי"ת
יהדו . . .
בימינו אלו שהוא בדומה לפיקוח נפשות510ממש, שמסתובבים מאות אלפי „ילדי" ישראל ללא ידיעה באל"ף בי"ת של יהדות (כולל — בארץ הקודש, שאף שישנם מפלגות דתיות וכו', עיקר הנשאת ונתת שלהם, באמונה — אינם בחינוך הנוער ליהדות), כמדובר כמ"פ בהתוועדויות האחרונותצה, ופשוט, שאין די במחשבה ודיבור, עריכת אסיפות וקבלת החלטות טובות ואפילו לא במצב ד"מתניכם חגורים"צו, אלא, צריך ומוכרח וחיוני הוא כנ"ל, ללכת בפועל ולפעול במעשה בפועל, ובלשון הידועצז „טאַפּאָרו דאַ פּלאַחו" (להפעיל הגרזן בהבול־עץ, לעשותו כלי).
טו. ובכל זה ניתוסף הציווי וההוראה, ביחד עם נתינת־כח, מימי הגאולה, החל מהתחלת הגאולה בג' תמוז — „להוסיף אומץ בהרבצת תורה והחזקת היהדות"ד.
והדגשה יתירה בהנתינת־כח — בדברי בעל המאסר והגאולה בג' תמוז (הנ"ל ס"ט) „נושאים אנו תפלה להשי"ת — יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, שיש בזה גם בקשה וגם הבטחה, אשר השי"ת יהי' עמנו כאשר הי' עם אבותינו, הגם שאין אנו יכולים להידמות לאבותינו כו'".
כלומר, כשמתעוררת שאלה או ספק כו' האם יש לו הכחות הדרושים למילוי השליחות דהפצת התורה והיהדות — אומרים לו, שג' תמוז פועל גאולה מכל השאלות והספקות כו', מכיון שנשיא דורנו הכריז „יהי ה' אלקינו עמנו כאשר הי' עם אבותינו", ש"הגם שאין אנו יכולים להידמות לאבותינו", מ"מ, ישנה הבטחה ברורה ש"יהי ה' אלקינו עמנו", ולא עוד, אלא, „כאשר הי' עם אבותינו", ולכן בודאי שניתנו הכחות הדרושים למילוי השליחות בהצלחה ובשלימות, ואין הדבר תלוי אלא ברצונו של כל אחד ואחת.
טז. ועוד ענין בזה — בהמשך דברי בעל המאסר והגאולה בג' תמוז, „לא מרצוננו גלינו כו' ולא בכחותינו אנו נשוב כו', אבינו מלכנו ית' הגלנו כו' והוא ית' יגאלנו כו'", שבזה מרומז ענין נפלא:
כיון שהגאולה היא „לא בכחותינו כו'" אלא ע"י „אבינו מלכנו ית'", הרי, מובן וגם פשוט, שגם כאשר חסר משהו ב"מעשינו ועבודתינו", אין זו סיבה לעכב, ח"* ו וח"ו, אפילו לרגע אחד בלבד, את פעולתו של הקב"ה, ש"יגאלנו ויקבץ נדחינו כו' ויוליכנו קוממיות ע"י משיח גואל צדק לארצנו הקדושה במהרה בימינו אמן".
ועאכו"כ לאחרי שכבר „כלו כל הקיצין"צח, וכבר נסתיימה כל העבודה, גם „צחצוח הכפתורים"צט, הרי בודאי שהגאולה צריכה לבוא תיכף ומיד ממש.
ולכן ובמילא, כל האמור לעיל אודות תפקידו ושליחותו של כאו"א לעסוק בהפצת התורה והיהדות, אינו מחליש כלל וכלל ואפילו משהו, ח"ו, מהבקשה והדרישה של הגאולה בכל התוקף — „עד מתי"!
511יז. ויה"ר שמהדיבור אודות הגאולה,
ובפרט בימי הגאולה שמתחילים בג' „צום הרביעי", ו תמוז — נזכה ונכנס ממש בגאולה ששבעה עשר בת האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, נדחה התענית תיכף ומיד ממש, „לא עכבן כהרף נשיא דורנו אזקב
ובהמשך לזה ובמילא, נחגוג את ימי ולמועדים טובים הגאולה י"ב־"ג תמוז ביחד עם בעל
הגאולה, נשמה בגוף, „הקיצו ורננו
שוכני עפר"קא, והוא בראשם, עשר בתמוז — ידחה ובפרט בקביעות שנה זו תמוז חל בשבת, שבעבר בקביעות כזו, וכדבריי: הלואי שידחה באמת, שיהפך לששון ולשמחה בהערה 77. וראה בארוכה לקמן
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- ספר השיחות
- מזהה
- rh-34dgwc34