פרטיים בפירוש זה, אלא יש בהם דוחק בכללות משמעות הכתובים) מקדים רש"י שפירוש זה הוא "לפי פשוטו", שאף שפירוש זה קשה ליישבו בהמשך הכתוב — הרי לפי פשוטו זהו תוכן הכתוב.
ומטעם קושי זה מוסיף רש"י עוד פירוש: "והמדרש אומר יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון כו'", שענין זה — "חלק בתמידי צבור" א) הו"ע בפ"ע שאינו שייך להקרבת הקטורת שלהם, ולא למחלוקת וערעור על כהונת אהרן בכלל, ב) הוא דבר חיובי, שכ"א מבנ"י יש לו חלק בתמידי צבור.
וע"ז באה הבקשה המיוחדת (דמשה) "אל תפן אל מנחתם", שגם חלקם בתמידי צבור לא יקובל לרצון ש"תניחנו האש ולא תאכלנו".
ובזה התכוון משה (לא (רק) להביא עליהם עוד עונש מיוחד, אלא) להוסיף עי"ז בשלילת המחלוקת והערעור על הכהונה. והיינו, דלא רק שאינם שייכים לכהונה ומגיע להם עונש עבור זה, אלא שהם כאילו נבדלים ר"ל מכלל ישראלכז, שבדבר שכל ישראל משותפים בו — תמידי צבור, הרי בנוגע אליהם — חלקם אינו מקובל ברצון.
אמנם מובן שפירוש זה אינו לפי פשוטו ורק מדברי ה"מדרש" — כיכח בכתוב זה ובכל פרשה זו לא נזכר (אפילו ברמז) הענין ד"תמידי צבור"כט.
ה. מענינים מופלאים בהלכה שבפרש"י זה:
במדרשל איתא "יודע אני שיש לאלו חלק באותה מנחהלא שהקריבו שנאמרלב מלבד עולת התמיד ומנחתה", ורש"י משנה וכ' "יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור".
ויש לומר, דרש"י אזיל בזה לשיטתו, דס"ל שפחות משוה פרוטה אינו נחשב "שלו" (כמ"ש במס' סוכהלג), ועפ"ז אא"ל שיש לעדת קרח חלק באותה מנחה, שהרי חלקם אינו שוה פרוטה ובמילא אין שייך בזה "שלהם"לד, ולכן שינה