שיחה א
28
ברמב"ן כאןיח כ' דהאבק שהלך בכל ארץ מצרים כשירד על האדם כו' הי' "מעלה בהן שחין ואבעבועות, כי הי' חם שורף". ולפ"ז, גוף המכה (השחין והאבעבועות) נולד באופן טבעי (מהאבק החם השורף), והנס הי' רק בהליכת ופיזור האבק בכל ארץ מצרים.
ולכאורה אפשר לדייק כן גם מדברי רש"י, שפי' "לשחין פורח אבעבועות" — "כתרגומו, לשחין סגי אבעבועין, שעל ידו צומחין בועות", "שחין, לשון חמימות, והרבה יש בלשון משנהיט שנהכ שחונה", וכמבואר במפרשיםכא, דזה שהשחין הוא סיבה לאבעבועות ("לשחין סגי אבעבועין") הוא לפי ששחין פירושו חמימות, וחמימות גורמת אבעבועות. ומשמע מזה, שגם רש"י ס"ל כהרמב"ן שהאבק מפיח הכבשן הי' "חם שורף".
אבל קשה לפרש כן בפרש"י, שמפרש "פיח כבשן" — "דבר הנפח מן הגחלים עמומים", שגם את"ל שעדיין הי' הפיחכב חםכג, קשה ביותר לומר שהי' "חם שורף" עד כדי כך, שגם לאחרי הליכתו בכל ארץ מצרים עדיין היתה בו חמימות כדי להוליד באדם ובבהמה שחין ואבעבועות. ועוד זאת, הרי מזה גופא שמשה ואהרן החזיקו פיח זה בידיםכד מוכרח שלא הי' "חם שורף" כדי להוליד אבעבועות בעת החזקת הפיח, וכ"ש וק"ו לאחרי הליכתו בכל ארץ מצרים.
[ואף שי"ל שגם זה הי' נס, שהיו יכולים להחזיק בידם פיח חם שורף, והפיח נשאר בחמימותו גם לאחרי הליכתו בכל ארץ מצרים — הרי בפרש"י לא נזכר כלל ע"ד נסים אלו (אף שמפרט הנסים שאירעו במכה זו)].
ועוד קשה, שהרי לקמן בפרשת נגעיםכה מפורש בפרש"י, ד"שחין, לשון חמום, שנתחמם הבשר בלקוי הבא לו מחמת מכה שלא מחמת האור", היינו דשחין הוא שם לחימום הבשר בלקוי שלא מחמת אור, ואיך אפשר לומר ששחין כאן היינו מהאבק שהי' "חם שורף".
ולכן מסתבר לומר, שהולדת השחין (החמימות, שעל ידה צמחו אבעבועות) באדם ובהמה היתה בדרך נסכו, שמהאבק נוצרה חמימות (שחין) בדרך נסכז (ע"ד הולדת כנים מן העפר במכת כנים).
וזוהי כוונת רש"י במ"ש "הרי נסים הרבה", אף שמפרט רק שני נסים, כי
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- לקוטי שיחות
- כרך
- כרך לו
- מזהה
- rh-05m6kb7v
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.