שנים אוחזין בטלית
ח
בהדי', דמשמע רק חלק עמו, משא"כ במקח וממכר קאמר אשקלי' אנא, דהיינו כולה. והוא תמוה.
ומפני מה במציאה אומר שיתנו לו רק חלק, ובמקח וממכר – שיקח הכל. ואין לומר דמבין, כי הסברה פשוטה מחייבת כן, דכיון דטענות שניהם שווים, בודאי יפסקו ב"ד דיחלוקו, ולכן אומר באופן דמציאה ואתפליג, אבל במקח וממכר דפלגא דטליתא לחברו למאי חזי, אמר דחברו בודאי יתרצה לקבל כספו בחזרה וליתן לו כל הטלית – דזהו דוחק, דמנא לי' דיתרצה חברו לעשות כרצונו הוא, בשעה שהוא בא וחוטף טלית שקנה חברו. ודוחק גדול יותר הוא לומר, דכיון דבמקח וממכר חולקים הטלית והדמים (כמש"כ המפרשים לקמן ז' ע"ב ושם, ובפוסקים), ופלגא דטליתא לא חזי אלא לקטנים, קאמר דאפשר דלא אסיק חברי' אדעתי' תועלת זו, או שאין קטנים בבית חברו, וכיו"ב.
ג) בצריכותא דמקח וממכר דקאמר "דמורי ואמר חבראי דמי קא יהיב כו' ליטרח כו'" – תיבות אלו, הרי לא זו בלבד שאינם שייכים להוראת היתר שלו, וטרחא מאן דכר שמא, והם שפת יתר, אלא אדרבה, הא שחבירו נתן דמים וגם יצטרך לטרוח כדי לקנות טלית אחרת, סותר להוראת היתר בזה.
– וברש"ש תירץ אחבראי דמי קא יהיב, שזהו טעם בהוראת היתר שלו, דר"ל שחברו לא עמל בזה, ואין שייך בזה אדם רוצה בקב שלו (ב"מ לח' ע"א), וגם שלא בא לו בירושה, דהי' אפ"ל טעמא דשבח בית אביו (כתובות עט' ע"ב). ותירוצו צ"ע, דהא בש"ס עביד צריכותא בין מקח וממכר ומציאה, ומבאר השינוי ביניהם, אבל דברים שהם צד השוה במקח וממכר ומציאה, מה ענינם לכאן –
ואין לתרץ דכונת הש"ס בזה להורות, דאף שיש סתירה לההוראת היתר, דהרי יודע שחברו יהיב דמי וגם יצטרך לטרוח, בכ"ז גדול כח ההוראת היתר שלא ימנע מפני זה לטעון שלי הוא,
דא"כ לא הו"ל להביא זה בטענת הבע"ד דמורי ואמר חבראי כו', כי אם קודם להצעת טענתו הול"ל מקח וממכר התם הוא דרמו רבנן שבועה עלי' אע"ג דחברי דמי קא יהיב וטריחא למיזבן, דמורי ואמר אף אנא דמי כו'.
יובא מ: chabadlibrary · ספריית ליובאוויטש · free-to-read · במקור
הצעת תיקוןנשלח לבדיקה
דיווח על בעיהבלי חשבון
הטמעה באתר אחר
על הדף
פרטים
- חיבור
- רשימות
- כרך
- שנים אוחזין
- מזהה
- rh-w8vgmy96
עותקים
פעילות אחרונה
עוד לא הוצע כאן תיקון ולא דווחה בעיה.