Chapter 7

א(ויקרא כג מ) "כַּפּוֹת תְּמָרִים" הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה הֵן חֲרָיוֹת שֶׁל דֶּקֶל כְּשֶׁיִּצְמְחוּ קֹדֶם שֶׁיִּתְפָּרְדוּ הֶעָלִין שֶׁלָּהֶן לְכָאן וּלְכָאן אֶלָּא כְּשֶׁיִּהְיֶה כְּמוֹ שַׁרְבִיט. וְהוּא הַנִּקְרָא לוּלָב:

1The term "the frond of the date palm" employed by the Torah¹ refers to the branches of a date palm² as they sprout, before their leaves separate³ and spread out in various directions.⁴ Rather, they should appear as a scepter.⁵ This is called a lulav.⁶

ב(ויקרא כג מ) "פְּרִי עֵץ הָדָר" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא אֶתְרוֹג. (ויקרא כג מ) "וַעֲנַף עֵץ עָבוֹת" הָאָמוּר בַּתּוֹרָה הוּא הַהֲדַס שֶׁעָלָיו חוֹפִין אֶת עֵצוֹ. כְּגוֹן שֶׁיִּהְיוּ שְׁלֹשָׁה עָלִין אוֹ יֶתֶר עַל כֵּן בְּגִבְעוֹל אֶחָד. אֲבָל אִם הָיוּ שְׁנֵי הֶעָלִין בְּשָׁוֶה זֶה כְּנֶגֶד זֶה וְהֶעָלֶה הַשְּׁלִישִׁי לְמַעְלָה מֵהֶן אֵין זֶה עָבוֹת אֲבָל נִקְרָא הֲדַס שׁוֹטֶה:

2The "fruit of the beautiful tree" mentioned in the Torah⁷ is the etrog.⁸
The "boughs of covered trees" mentioned in the Torah⁹ refer to the [species of] myrtle whose leaves surround its branch;¹⁰ i.e., there will be three or more leaves in each ring.¹¹ However, if there are two leaves on one level, with a third leaf slightly higher than them, that is not considered to be "covered."¹² Rather, it is called a wild myrtle.¹³

ג(ויקרא כג מ) "עַרְבֵי נַחַל" הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה אֵינָן כָּל דָּבָר הַגָּדֵל עַל הַנַּחַל אֶלָּא מִין יָדוּעַ הוּא הַנִּקְרָא עַרְבֵי נַחַל. עָלֶה שֶׁלּוֹ מָשׁוּךְ כְּנַחַל וּפִיו חָלָק וְקָנֶה שֶׁלּוֹ אָדֹם וְזֶה הוּא הַנִּקְרָא עֲרָבָה. וְרֹב מִין זֶה גָּדֵל עַל הַנְּחָלִים לְכָךְ נֶאֱמַר עַרְבֵי נָחַל. וַאֲפִלּוּ הָיָה גָּדֵל בַּמִּדְבָּר אוֹ בֶּהָרִים כָּשֵׁר:

3The term "willows of the brook" mentioned by the Torah¹⁴ does not include just any plant that grows by a brook, but rather a particular species, which is called the "willows of the brook."
Its¹⁵ leaf is extended as a brook,¹⁶ its edge is smooth,¹⁷ and its stem is red. It is called a willow. The majority of this species grow near brooks. Therefore, it is called the "willows of the brook."¹⁸ Even if this species grew in the desert or on a mountain, it would be kosher.¹⁹

דוְיֵשׁ מִין אַחֵר דּוֹמֶה לַעֲרָבָה אֶלָּא שֶׁעָלֶה שֶׁלּוֹ עָגל וּפִיו דּוֹמֶה לְמַסָּר וְקָנֶה שֶׁלּוֹ אֵינוֹ אָדֹם וְזֶהוּ הַנִּקְרָא צַפְצָפָה וְהִיא פְּסוּלָה. וְיֵשׁ שָׁם מִין עֲרָבָה שֶׁאֵין פִּי הֶעָלֶה שֶׁלָּהּ חָלָק וְאֵינוֹ כְּמַסָּר אֶלָּא יֵשׁ בּוֹ תְּלָמִים קְטַנִּים עַד מְאֹד כְּמוֹ פִּי מַגָּל קָטָן וְזֶה כָּשֵׁר. וְכָל הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ מִפִּי הַשְּׁמוּעָה מִמּשֶׁה רַבֵּנוּ נִתְפָּרְשׁוּ:

4There is another species which resembles the willow. However, its leaf is rounded, its edge resembles a saw,²⁰ and its stem is not red.²¹ This is called a tzaftzefah. It is unfit [to be used for the mitzvah].²²
There is another type of willow, whose leaf²³ does not have a smooth edge, but it is not like a saw. Rather, it has tiny juttings, like the edge of a small sickle. It is kosher.²⁴
All the above definitions were explained according to the oral tradition transmitted by Moses, our teacher.²⁵

האַרְבָּעָה מִינִין אֵלּוּ מִצְוָה אַחַת הֵן וּמְעַכְּבִין זֶה אֶת זֶה וְכֻלָּן נִקְרָאִים מִצְוַת לוּלָב. וְאֵין פּוֹחֲתִין מֵהֶן וְאֵין מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן. וְאִם לֹא נִמְצָא אֶחָד מֵהֶן אֵין מְבִיאִים תַּחְתָּיו מִין אַחֵר הַדּוֹמֶה לוֹ:

5These four species are considered to be one mitzvah,²⁶ and²⁷ each one²⁸ is required for its performance.²⁹ All of them [together] are called the mitzvah of lulav.³⁰ One may not diminish them³¹ or add to them.³² If one of the species cannot be found, a similar species³³ may not be substituted for it.³⁴

ומִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר לֶאֱגֹד לוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְלַעֲשׂוֹת שְׁלָשְׁתָּן אֲגֻדָּה אַחַת. וּכְשֶׁהוּא נוֹטְלָם לָצֵאת בָּהֶן מְבָרֵךְ תְּחִלָּה עַל נְטִילַת לוּלָב הוֹאִיל וְכֻלָּן סְמוּכִין לוֹ וְאַחַר כָּךְ נוֹטֵל הָאֲגֻדָּה הַזֹּאת בִּימִינוֹ וְאֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאלוֹ וְנוֹטְלָן דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן שֶׁיִּהְיוּ עִקְּרֵיהֶן לְמַטָּה לָאָרֶץ וְרָאשֵׁיהֶן לְמַעְלָה לַאֲוִיר. וְאִם לֹא אֲגָדָן וּנְטָלָן אֶחָד אֶחָד יָצָא וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ אַרְבַּעְתָּן מְצוּיִין אֶצְלוֹ. אֲבָל אִם לֹא הָיָה לוֹ אֶלָּא מִין אֶחָד אוֹ שֶׁחָסֵר מִין אֶחָד לֹא יִטּל עַד שֶׁיִּמְצָא הַשְּׁאָר:

6The most desirable way of performing the mitzvah is to bind the lulav, myrtle, and willow together, thus making a single, unified entity from the three of them.³⁵
Before one takes them to perform the mitzvah, he should recite the blessing³⁶ on the mitzvah of taking the lulav,³⁷ for all the others are dependent upon it.³⁸
Afterwards, he takes this bound entity in his right hand and the etrog in his left hand.³⁹ He must take them as they grow⁴⁰ - i.e., their roots below towards the earth, and their heads upward towards the sky.⁴¹
If a person did not bind them together, but rather took them one by one, he has fulfilled his obligation, provided he possesses all four species.⁴² However, if he has only one species or he is lacking one species, he should not take them until he acquires the remaining species.⁴³

זכַּמָּה נוֹטֵל מֵהֶן. לוּלָב אֶחָד וְאֶתְרוֹג אֶחָד וּשְׁנֵי בַּדֵּי עֲרָבָה וּשְׁלֹשָׁה בַּדֵּי הֲדַס. וְאִם רָצָה לְהוֹסִיף בַּהֲדַס כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה אֲגֻדָּה גְּדוֹלָה מוֹסִיף. וְנוֹיֵי מִצְוָה הוּא. אֲבָל שְׁאָר הַמִּינִין אֵין מוֹסִיפִין עַל מִנְיָנָם וְאֵין גּוֹרְעִין מֵהֶן. וְאִם הוֹסִיף אוֹ גָּרַע (פָּסוּל):

7How many does one take of each of them? One lulav,⁴⁴ one etrog,⁴⁵ two willow branches,⁴⁶ and three myrtle branches.⁴⁷ If one would like to add more myrtle⁴⁸ branches so that the bundle will be larger, he may. Indeed, it is considered to be an adornment of the mitzvah.⁴⁹ However, it is forbidden to add to or reduce the numbers of the other species.⁵⁰ If one adds to or reduces their number, it is not acceptable.⁵¹

חכַּמָּה שִׁעוּר אֹרֶךְ כָּל מִין מֵהֶם. לוּלָב אֵין פָּחוֹת מֵאַרְבָּעָה טְפָחִים וְאִם הָיָה אָרֹךְ כָּל שֶׁהוּא כָּשֵׁר. וּמְדִידָתוֹ מִשִּׁדְרָתוֹ בִּלְבַד לֹא מֵרֹאשׁ הֶעָלִים. וַהֲדַס וַעֲרָבָה אֵין פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה טְפָחִים. וְאִם הָיוּ אֲרֻכִּין כָּל שֶׁהֵן כְּשֵׁרִים. וַאֲפִלּוּ אֵין בְּכָל בַּד וּבַד אֶלָּא שְׁלֹשָׁה עָלִין לַחִין כְּשֵׁרִים וְהוּא שֶׁיִּהְיוּ בְּרֹאשׁ הַבַּד. וְאִם אָגַד הַלּוּלָב צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה שְׁדֵרוֹ שֶׁל לוּלָב יוֹצֵא מִן הַהֲדַס וַעֲרָבָה טֶפַח אוֹ יוֹתֵר. וְשִׁעוּר אֶתְרוֹג אֵין פָּחוֹת מִכְּבֵיצָה וְאִם הָיָה גָּדוֹל כָּל שֶׁהוּא כָּשֵׁר:

8What is the required length of each of these species?⁵² The lulav may not be less than four handbreadths.⁵³ [Beyond that,] regardless of its length, it is kosher.⁵⁴ Its length is measured only from its shidrah⁵⁵ and not from the tips of the leaves.⁵⁶
The myrtle and the willow may not be less than three handbreadths. [Beyond that,] regardless of their length, they are kosher.⁵⁷ Even if each branch has only three fresh leaves on it, they are kosher, provided the leaves are at the top of the branch.⁵⁸
If one has bound [the other species together with] the lulav, the shidrah of the lulav must extend beyond the myrtle and the willow a handbreadth or more.⁵⁹
The minimum size of an etrog is the size of an egg.⁶⁰ [Beyond that,] regardless of its size, it is kosher.⁶¹

טמִשֶּׁיַּגְבִּיהַ אַרְבָּעָה מִינִין אֵלּוּ בֵּין שֶׁהִגְבִּיהָן כְּאַחַת בֵּין בָּזֶה אַחַר זֶה בֵּין בְּיָמִין בֵּין בִּשְׂמֹאל יָצָא. וְהוּא שֶׁיַּגְבִּיהָן דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן. אֲבָל שֶׁלֹּא דֶּרֶךְ גְּדִילָתָן לֹא יָצָא. וּמִצְוָה כְּהִלְכָתָהּ שֶׁיַּגְבִּיהַּ אֲגֻדָּה שֶׁל שְׁלֹשָׁה מִינִין בְּיָמִין וְאֶתְרוֹג בִּשְׂמֹאל וְיוֹלִיךְ וְיָבִיא וְיַעֲלֶה וְיוֹרִיד וִינַעֲנֵעַ הַלּוּלָב שְׁלֹשָׁה פְּעָמִים בְּכָל רוּחַ וְרוּחַ:

9Once a person lifts up these four species⁶² - whether he lifts them up together or one after the other⁶³ - whether in his right hand or in his left hand⁶⁴ - he has fulfilled his obligation.⁶⁵ [This applies] only when he lifts them up as they grow.⁶⁶ However, if he does not lift them up as they grow, he has not fulfilled his obligation.⁶⁷
The fulfillment of the mitzvah as the law [requires is as follows]: One should lift up the three species as they are bound together in one's right hand and the etrog in one's left hand.⁶⁸ Then, one should pass them back and forth, up and down,⁶⁹ and shake the lulav three times in each direction.

יכֵּיצַד. מוֹלִיךְ וּמְנַעְנֵעַ רֹאשׁ הַלּוּלָב שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וּמֵבִיא וּמְנַעְנֵעַ רֹאשׁ הַלּוּלָב שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְכֵן בַּעֲלִיָּה וִירִידָה. וְהֵיכָן מוֹלִיךְ וּמֵבִיא. בִּשְׁעַת קְרִיאַת הַהַלֵּל בְּ (תהילים קיח א) (תהילים קיח כט) "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב" תְּחִלָּה וָסוֹף וּבְ(תהילים קיח כה) "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא". וְכָל הַיּוֹם כָּשֵׁר לִנְטִילַת לוּלָב וְאֵינוֹ נוֹטֵל בַּלַּיְלָה:

10What does the above entail? One passes the lulav forward⁷⁰ and shakes the top of the lulav three times,⁷¹ brings it back⁷² and shakes the top of the lulav three times.⁷³ One follows this same pattern when lifting it up and down.⁷⁴
At what point [in prayer]⁷⁵ does one pass the lulav back and forth? During the reading of the Hallel,⁷⁶ at the first and final recitation of the verse [Psalms 118:1, 118:29]: Hodu⁷⁷ Lado-nai ki tov... and at the verse [Psalms 118:25]: Ana Ado-nai hoshi'ah na.⁷⁸
It is acceptable to take the lulav throughout the entire day.⁷⁹ However, it is not taken at night.⁸⁰

יאעָשָׂה לַאֲגֻדָּה זוֹ גִּימוֹן שֶׁל כֶּסֶף וְשֶׁל זָהָב אוֹ שֶׁכָּרַךְ עָלֶיהָ סָדִין וּנְטָלָהּ יָצָא. לְקִיחָה עַל יְדֵי דָּבָר אַחֵר שְׁמָהּ לְקִיחָה. וְהוּא שֶׁיִּהְיֶה דֶּרֶךְ כָּבוֹד וְדֶרֶךְ הִדּוּר שֶׁכָּל שֶׁהוּא לְנָאוֹתוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ. אֲבָל אִם נָתַן אֶת הַמִּינִין הָאֵלּוּ בְּעָצִיץ אוֹ בִּקְדֵרָה וּנְטָלָהּ לֹא יָצָא יְדֵי חוֹבָתוֹ:

11If one wraps a cord of silver or gold around [the three species] as they are bound together,⁸¹ or wraps a [decorative] cloth around them and takes them, one fulfills his obligation.⁸² Taking the lulav through another medium is still considered to be taking it,⁸³ provided [that medium] is one which gives honor and beauty [to the mitzvah, because]: "any entity which makes a substance more attractive is not considered to be a separation."
However,⁸⁴ if one placed these species in a vase or a pot⁸⁵ and took them, one has not fulfilled one's obligation.⁸⁶

יבאָגַד אֶת הַלּוּלָב עִם הַהֲדַס וְהָעֲרָבָה וְהִבְדִּיל בֵּין הַלּוּלָב וּבֵין הַהֲדַס בְּמַטְלָת וְכַיּוֹצֵא בָּהּ הֲרֵי זֶה חוֹצֵץ. הִבְדִּיל בֵּינֵיהֶן בַּעֲלֵי הֲדַס אֵינוֹ חוֹצֵץ. שֶׁמִּין בְּמִינוֹ אֵינוֹ חוֹצֵץ. וְיֵשׁ לוֹ לֶאֱגֹד אֶת הַלּוּלָב בְּחוּט אוֹ בִּמְשִׁיחָה וּבְכָל מִין שֶׁיִּרְצֶה הוֹאִיל וְאֵין אֲגִידָתוֹ מְעַכֵּב:

12If one binds the lulav together with the myrtle and the willow and separates between the lulav and the myrtle with a cloth or the like,⁸⁷ it is considered to be a separation.⁸⁸ If one separates between them with myrtle leaves,⁸⁹ it is not considered to be a separation, because an entity does not separate between its own kind.⁹⁰
One may bind the together with a string, a cord, or with any substance one desires,⁹¹ since binding it together is not a required element of the mitzvah.⁹²

יגמִצְוַת לוּלָב לְהִנָּטֵל בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חַג בִּלְבַד בְּכָל מָקוֹם וּבְכָל זְמַן וַאֲפִלּוּ בְּשַׁבָּת שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג מ) "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן". וּבַמִּקְדָּשׁ לְבַדּוֹ נוֹטְלִין אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִשִּׁבְעַת יְמֵי הֶחָג שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג מ) "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם" וְגוֹ'. חָל יוֹם הַשַּׁבָּת לִהְיוֹת בְּתוֹךְ יְמֵי הֶחָג אֵינוֹ נִטָּל בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יוֹלִיכֶנּוּ בְּיָדוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים כְּמוֹ שֶׁגָּזְרוּ בְּשׁוֹפָר:

13The mitzvah of taking the lulav in every place,⁹³ during every age⁹⁴ - even on the Sabbath⁹⁵ - applies only on the first day of the festival, as [Leviticus 23:40] states: "And on the first day, you shall take..."
In the holy place alone,⁹⁶ it is to be taken on each of the seven days of the festival, as [the above verse] continues: "and you shall rejoice before God, your Lord, [seven days]."
When the Sabbath falls during the [later] days, [the lulav] is not taken on the Sabbath.⁹⁷ This is a decree⁹⁸ lest one carry it four cubits in the public domain, as decreed regarding the shofar.⁹⁹

ידוְלָמָּה לֹא גָּזְרוּ גְּזֵרָה זוֹ בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן מִפְּנֵי שֶׁהוּא מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה וַאֲפִלּוּ בִּגְבוּלִין. נִמְצָא שֶׁאֵין דִּינוֹ וְדִין שְׁאָר הַיָּמִים שָׁוֶה שֶׁבִּשְׁאָר יְמֵי הֶחָג אֵין אָדָם חַיָּב לִטּל לוּלָב אֶלָּא בַּמִּקְדָּשׁ:

14Why was this decree not put in effect on the first day of the festival? Because [taking the lulav on that day] is a mitzvah from the Torah even outside of Jerusalem. Thus, the laws applying to it are not the same as those applying to the remaining days,¹⁰⁰ because on the subsequent days of the festival a person is obligated to take the lulav only in the holy place.¹⁰¹

טומִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הִתְקִינוּ שֶׁיִּהְיֶה לוּלָב נִטָּל בְּכָל מָקוֹם כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ. וְכָל יוֹם וָיוֹם מְבָרֵךְ עָלָיו אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת לוּלָב מִפְּנֵי שֶׁהִיא מִצְוָה מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים. וְתַקָּנָה זוֹ עִם כָּל הַתַּקָּנוֹת שֶׁהִתְקִין רַבָּן יוֹחָנָן בֵּן זַכַּאי מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ כְּשֶׁיִּבָּנֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ יַחְזְרוּ הַדְּבָרִים לְיָשְׁנָן:

15When the Temple was destroyed, [the Sages] ordained that the lulav be taken everywhere for the entire seven days of the festival, as a remembrance of the Temple.¹⁰²
On each day,¹⁰³ one recites the blessing on it:
[Baruch Attah Ado-nai...] asher kid'shanu b'mitzvotav v'tzivanu al netilat lulav.
because¹⁰⁴ it a mitzvah ordained by the Rabbis.¹⁰⁵
This enactment, like the other enactments instituted by Rabbi Yochanan ben Zakkai when the Temple was destroyed [is only temporary]. When the Temple is rebuilt, these matters will return to their original status.¹⁰⁶

טזבִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּם הָיָה לוּלָב נִטָּל בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת. וְכֵן בִּשְׁאָר הַמְּקוֹמוֹת שֶׁיָּדְעוּ בְּוַדַּאי שֶׁיּוֹם זֶה הוּא יוֹם הֶחָג בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. אֲבָל הַמְּקוֹמוֹת הָרְחוֹקִים שֶׁלֹּא הָיוּ יוֹדְעִים בִּקְבִיעוּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ לֹא הָיוּ נוֹטְלִין הַלּוּלָב מִסָּפֵק:

16While the Temple was standing,¹⁰⁷ the lulav would be taken [in the holy place¹⁰⁸ even] when the first day of Sukkot fell on the Sabbath.¹⁰⁹ The same applies in other places¹¹⁰ where they were certain that this day¹¹¹ was celebrated as a holiday in Eretz Yisrael.¹¹² However, the places which were distantly removed from Jerusalem¹¹³ would not take the lulav on this day because of the doubt¹¹⁴ involved.¹¹⁵

יזוּמִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ אָסְרוּ חֲכָמִים לִטּל אֶת הַלּוּלָב בְּשַׁבָּת בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וַאֲפִלּוּ בְּנֵי אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁקִּדְּשׁוּ אֶת הַחֹדֶשׁ. מִפְּנֵי בְּנֵי הַגְּבוּלִין הָרְחוֹקִים שֶׁאֵינָן יוֹדְעִין בִּקְבִיעַת הַחֹדֶשׁ. כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ הַכּל שָׁוִין בְּדָבָר זֶה וְלֹא יִהְיוּ אֵלּוּ נוֹטְלִין בְּשַׁבָּת וְאֵלּוּ אֵין נוֹטְלִין. הוֹאִיל וְחִיּוּב יוֹם רִאשׁוֹן בְּכָל מָקוֹם אֶחָד הוּא וְאֵין שָׁם מִקְדָּשׁ לְהִתָּלוֹת בּוֹ:

17When the Temple was destroyed,¹¹⁶ the Sages forbade even the inhabitants of Eretz Yisrael who had sanctified the new month¹¹⁷ to take the lulav on the Sabbath on the first day of Sukkot.¹¹⁸
[This was instituted] because of the inhabitants of the distant settlements, who were not aware of when the new month had been declared. Thus, a uniform guideline was established, rather than having some take the lulav on the Sabbath and some not.¹¹⁹ [The guiding principle was] that the obligation [of taking the lulav] on the first day applies in all places,¹²⁰ and there is no longer a Temple to use as a point of distinction.¹²¹

יחוּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁהַכּל עוֹשִׂין עַל פִּי הַחֶשְׁבּוֹן נִשְׁאָר הַדָּבָר כְּמוֹת שֶׁהָיָה שֶׁלֹּא יִנָּטֵל לוּלָב בְּשַׁבָּת כְּלָל לֹא בִּגְבוּלִין וְלֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וַאֲפִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן. וְאַף עַל פִּי שֶׁהַכּל יוֹדְעִים בִּקְבִיעַת הַחֹדֶשׁ. וּכְבָר בֵּאַרְנוּ שֶׁעִקַּר הָאִסּוּר בִּנְטִילַת הַלּוּלָב בְּשַׁבָּת גְּזֵרָה שֶׁמָּא יַעֲבִירֶנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת בִּרְשׁוּת הָרַבִּים:

18At present, when everyone follows a fixed calendar,¹²² the matter remains as it was, and the lulav is not taken on the Sabbath in the outlying territories or in Eretz Yisrael¹²³ even on the first day [of the festival].¹²⁴ [This applies] even though everyone knows the actual day of the month.¹²⁵
As explained,¹²⁶ the reason for the prohibition of taking the lulav on the Sabbath is a decree lest one carry it four cubits in the public domain.

יטכָּל שֶׁחַיָּב בְּשׁוֹפָר וּבְסֻכָּה חַיָּב בִּנְטִילַת הַלּוּלָב. וְכָל הַפָּטוּר מִשּׁוֹפָר וְסֻכָּה פָּטוּר מִנְּטִילַת לוּלָב. קָטָן הַיּוֹדֵעַ לְנַעֲנֵעַ חַיָּב בְּלוּלָב מִדִּבְרֵי סוֹפְרִים כְּדֵי לְחַנְּכוֹ בְּמִצְוֹת:

19Whoever is obligated to fulfill [the mitzvot of] shofar and sukkah is obligated to take the lulav. Whoever is not obligated regarding shofar and sukkah is not obligated to take the lulav.¹²⁷
A child who knows how to shake [the lulav]¹²⁸ is obligated¹²⁹ regarding the lulav by Rabbinic law, in order to train him in the performance of mitzvot.¹³⁰

כהֲלָכָה לְמשֶׁה מִסִּינַי שֶּׁמְּבִיאִין בַּמִּקְדָּשׁ עֲרָבָה אַחֶרֶת חוּץ מֵעֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב. וְאֵין אָדָם יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ בַּעֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב. וְשִׁעוּרָהּ אֲפִלּוּ עָלֶה אֶחָד בְּבַד אֶחָד:

20It is a halachah conveyed by Moses from Mount Sinai¹³¹ that¹³² - in addition to the willow of the lulav - another willow branch was taken in the Temple.¹³³ A person does not fulfill his obligation with the willow branch in the lulav.¹³⁴
The minimum requirement [to fulfill this mitzvah] is one branch with one leaf.

כאכֵּיצַד הָיְתָה מִצְוָתָהּ. בְּכָל יוֹם וָיוֹם מִשִּׁבְעַת הַיָּמִים הָיוּ מְבִיאִין מֻרְבִּיּוֹת שֶׁל עֲרָבָה וְזוֹקְפִין אוֹתָן עַל צִדְדֵי הַמִּזְבֵּחַ וְרָאשֵׁיהֶן כְּפוּפִין עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. וּבְעֵת שֶׁהָיוּ מְבִיאִין אוֹתָהּ וְסוֹדְרִין אוֹתָהּ תּוֹקְעִין וּמְרִיעִין וְתוֹקְעִין. חָל יוֹם שַׁבָּת לִהְיוֹת בְּתוֹךְ הֶחָג אֵין זוֹקְפִין עֲרָבָה אֶלָּא אִם כֵּן חָל יוֹם שְׁבִיעִי לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת זוֹקְפִין אוֹתָהּ בְּשַׁבָּת כְּדֵי לְפַרְסְמָהּ שֶׁהִיא מִצְוָה:

21The Willow Branches Placed Around The Temple Altar
How was this mitzvah performed?
On each of the seven days [of the festival], branches of willows were brought¹³⁵ and stood upright near the altar¹³⁶ with their tops bent over the altar.¹³⁷ When they would bring them and arrange them [near the altar,] a series of [shofar blasts]¹³⁸ - teki'ah, teru'ah, and teki'ah - were sounded.
When the Sabbath fell in the midst of the festival, the willows would not be arranged [near the altar]¹³⁹ unless the seventh day fell on the Sabbath.¹⁴⁰ [On such an occasion,] the willows were arranged [near the altar],¹⁴¹ to publicize the fact that [taking] them is a mitzvah.¹⁴²

כבכֵּיצַד הָיוּ עוֹשִׂין. מְבִיאִין אוֹתָהּ מֵעֶרֶב שַׁבָּת לַמִּקְדָּשׁ וּמַנִּיחִין אוֹתָהּ בְּגִגִּיּוֹת שֶׁל זָהָב כְּדֵי שֶׁלֹּא יִכְמְשׁוּ הֶעָלִין. וּלְמָחָר זוֹקְפִין אוֹתָהּ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ וּבָאִין הָעָם וְלוֹקְחִין מִמֶּנָּה וְנוֹטְלִין אוֹתָהּ כְּדֶרֶךְ שֶׁעוֹשִׂין בְּכָל יוֹם. וַעֲרָבָה זוֹ הוֹאִיל וְאֵינָהּ בְּפֵרוּשׁ בַּתּוֹרָה אֵין נוֹטְלִין אוֹתָהּ כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הֶחָג זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ אֶלָּא בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי בִּלְבַד הוּא שֶׁנּוֹטְלִין אוֹתָהּ בַּזְּמַן הַזֶּה. כֵּיצַד עוֹשֶׂה. לוֹקֵחַ בַּד אֶחָד אוֹ בַּדִּין הַרְבֵּה חוּץ מֵעֲרָבָה שֶׁבַּלּוּלָב וְחוֹבֵט בָּהּ עַל הַקַּרְקַע אוֹ עַל הַכְּלִי פַּעֲמַיִם אוֹ שָׁלֹשׁ בְּלֹא בְּרָכָה שֶׁדָּבָר זֶה מִנְהַג נְבִיאִים הוּא:

22How would they fulfill [this mitzvah on the Sabbath]?
They would bring [the branches] to the Temple on the Sabbath eve and place them in golden containers, so their leaves would not dry out.¹⁴³ On the following morning, they would be placed next to the altar and the people would take them in the same manner as they did each day.¹⁴⁴
Since the willow is not explicitly mentioned in the Torah,¹⁴⁵ it is not taken on each of the seven days of the festival as a remembrance of the Temple.¹⁴⁶ Rather, at present it is taken only on the seventh day.¹⁴⁷
What is done?¹⁴⁸ One takes one¹⁴⁹ branch or many branches¹⁵⁰ in addition to the willow of the lulav, and hits the ground¹⁵¹ or a utensil with them two or three times.¹⁵² No blessing is recited, because this practice is a custom instituted by the prophets.¹⁵³

כגבְּכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ בְּלוּלְבֵיהֶן בִּידֵיהֶן פַּעַם אַחַת וְאוֹמְרִין (תהילים קיח כה) "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא". (תהילים קיח כה) "אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא". וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ שֶׁבַע פְּעָמִים. וּכְבָר נָהֲגוּ יִשְׂרָאֵל בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת לְהַנִּיחַ תֵּבָה בְּאֶמְצַע בֵּית הַכְּנֶסֶת וּמַקִּיפִין אוֹתָהּ בְּכָל יוֹם כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיוּ מַקִּיפִין אֶת הַמִּזְבֵּחַ זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ:

23On each day of the festival,¹⁵⁴ they¹⁵⁵ would walk around the altar once, carrying their lulavim¹⁵⁶ in their hands, reciting: "Please, God, save us. Please, God, grant us success"¹⁵⁷ [Psalms 118:25]. On the seventh day, they would walk around the altar seven times.¹⁵⁸
It has become universally accepted Jewish custom to place the ark in the center of the synagogue¹⁵⁹ and walk around it each day,¹⁶⁰ as they walked around the altar in remembrance of the Temple [service].

כדכָּךְ הָיָה הַמִּנְהָג בִּירוּשָׁלַיִם. יוֹצֵא אָדָם מִבֵּיתוֹ שַׁחֲרִית וְלוּלָבוֹ בְּיָדוֹ. וְנִכְנָס לְבַיִת הַכְּנֶסֶת וְהוּא בְּיָדוֹ. מִתְפַּלֵּל וְהוּא בְּיָדוֹ. וְיוֹצֵא לְבַקֵּר חוֹלִים וּלְנַחֵם אֲבֵלִים וְהוּא בְּיָדוֹ. וּכְשֶׁיִּכָּנֵס לַמִּדְרָשׁ מְשַׁלְּחוֹ לְבֵיתוֹ בְּיַד בְּנוֹ אוֹ בְּיַד עַבְדּוֹ:

24The following custom was observed in Jerusalem:¹⁶¹ A person would leave his house in the morning [carrying] his lulav in his hand.¹⁶² He would enter the synagogue with it in his hand; pray while it was in his hand;¹⁶³ go to visit the sick and comfort the mourners with it in his hand.¹⁶⁴ When he entered the House of Study, he would send it home with his son or servant.¹⁶⁵

כהמְקַבֶּלֶת אִשָּׁה הַלּוּלָב מִיַּד בְּנָהּ אוֹ מִיַּד בַּעְלָהּ וּמַחְזִירָתוֹ לַמַּיִם בְּשַׁבָּת בִּזְמַן שֶׁהָיוּ נוֹטְלִין לוּלָב בְּשַׁבָּת. וּבְיוֹם טוֹב מוֹסִיפִין עַל הַמַּיִם וּבַמּוֹעֵד מַחְלִיפִין הַמַּיִם:

25During the time the lulav was taken on the Sabbath,¹⁶⁶ a woman was allowed to receive the lulav from her son or her husband¹⁶⁷ and return it to the water on the Sabbath.¹⁶⁸ On the festival, a person might add to the water.¹⁶⁹ On Chol Hamo'ed,¹⁷⁰ one might change the water.¹⁷¹

כוהֲדַס שֶׁבַּלּוּלָב אָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי אֶלָּא לְרֵיחַ וְהוֹאִיל וְהֻקְצָה לְמִצְוָה אָסוּר לְהָרִיחַ בּוֹ. אֲבָל אֶתְרוֹג מֻתָּר לְהָרִיחַ בּוֹ שֶׁהֲרֵי הֻקְצָה לְמִצְוָה מֵאֲכִילָה:

26It is forbidden to smell the myrtle in the lulav.¹⁷² Since it is useful only for smelling¹⁷³ and it has been set aside for the performance of the mitzvah, it is forbidden to smell it.¹⁷⁴ However, it is permitted to smell an etrog, because setting it aside for the mitzvah [prohibits it from being] eaten.¹⁷⁵

כזוְאָסוּר לֶאֱכל אֶתְרוֹג כָּל יוֹם הַשְּׁבִיעִי מִפְּנֵי שֶׁהֻקְצָה לְמִקְצָת הַיּוֹם הֻקְצָה לְכֻלּוֹ. וּבַשְּׁמִינִי מֻתָּר בַּאֲכִילָה. וּבַזְּמַן הַזֶּה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים אַף עַל פִּי שֶׁאֵין נוֹטְלִין לוּלָב בַּשְּׁמִינִי הָאֶתְרוֹג אָסוּר בַּשְּׁמִינִי כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיָה אָסוּר בַּשְּׁמִינִי בִּזְמַן שֶׁהָיוּ עוֹשִׂין שְׁנֵי יָמִים מִפְּנֵי הַסָּפֵק שֶׁהוּא סְפֵק שְׁבִיעִי. הִפְרִישׁ שִׁבְעָה אֶתְרוֹגִין לְשִׁבְעַת יָמִים כָּל אַחַת וְאַחַת יוֹצֵא בָּהּ לְיוֹמָהּ וְאוֹכְלָהּ לְמָחָר:

27It is forbidden to eat the etrog¹⁷⁶ throughout the seventh day [of the festival];¹⁷⁷ since it was set aside for a portion of the day, it is set aside for the entire day. However, on the eighth day it is permitted to be eaten.¹⁷⁸
At present, when we celebrate [the festivals for] two days¹⁷⁹ - even though the etrog is not taken on the eighth day¹⁸⁰ - the etrog is forbidden on the eighth day,¹⁸¹ since it was forbidden on the eighth day¹⁸² during the time [the festivals] were celebrated for two days because of the doubt whether [the eighth day] was, in fact, the seventh.¹⁸³
When a person sets aside seven etrogim, [one for each] of the seven days [of the festival], each one of them can be used for the mitzvah on its day and eaten on the morrow.¹⁸⁴

Sefaria: Torat Emet 363 · Public domain · sefaria.org

Sefaria: Mishneh Torah, trans. by Eliyahu Touger. Jerusalem, Moznaim Pub. c1986-c2007 · CC BY-NC · sefaria.org