סקירה אודות רבני גרמניה

לאורך השנים שבהם פעלו רבותינו נשיאינו בקרב יהדות גרמניה, הם עמדו בקשר עם הבולטים שברבני גרמניה באותם ימים.

מן העניין להביא כאן, אפוא, סקירה קצרה אודות הרבנים ואישי הציבור ידועי השם ביהדות גרמניה, תולדותיהם ופעלם.

(וזאת למודעי, כי הדברים לוקטו ממקורות מגוונים ומכאן חוסר האחידות הן בסגנון והרצאת הדברים והן בכמות המוקדשת לכל אחת מהדמויות, וגם קשה ליטול אחריות מלאה על כל פרט ופרט).

במברגר, יצחק דב תקס"ח (1807) - תרל"ט (1878) - רבה של ווירצבורג. ממנהיגי היהדות החרדית בגרמניה ומאחרוני גאוניה. תלמיד חכם מובהק.

נולד בוויסנברון שבבוואריה בשנת תקס"ח (1807). למד בישיבה בפירט (פיורדא) ובעיר מולדתו. לחם בתקיפות נגד הרפורמים, וביטא עמדה זו בכינוס מלומדים שכינסה ממשלת בוואריה בשנת תקצ"ו (1836). בשנת ת"ר (1840) נתמנה במקומו של ר' אברהם בינג כרב ראשי של מדינת ווירצבורג, על אף התנגדות עיקשת של הרפורמים. המשיך לנהל את הישיבה בווירצבורג והקים סמינר למורים חרדיים בשיתוף עם ר' עזריאל הילדסהיימר, ר' מאיר להמן ור' נתן אדלר (בעל "נתינה-לגר"). יסד בית הוצאה, שהדפיס את התנ"ך במהדורה מדויקת וספרים נוספים.

בפולמוס הפרדת הקהילות התנגד נמרצות לגישתו של רש"ר הירש שדרש את הפרדתן של הקהילות האורתודוקסיות והרפורמיות זו מזו. הרב במברגר הורה לתלמידיו להישאר בקהילות הכלליות כל עוד ניתנים לאורתודוקסים צרכיהם מבלי התערבותם של הרפורמים. הכרעה זו עוררה ויכוח סוער בינו ובין הרש"ר הירש.

חיבורו הידוע ביותר הוא "מלאכת שמים", על הלכות כתיבת סת"ם, שמהווה ספר יסוד בנושא. חיבר ספרים נוספים, בהם הערות על ספר "שערי שמחה" של רבי יצחק אבן גיאת, שו"ת, ומספר ספרי קיצורי הלכות פופולארים בעברית וביידיש.

הרב במברגר נפטר בב' דחג הסוכות תרל"ט (1878).

ברויאר, שלמה זלמן תר"י (1850) – תרפ"ו (1926) - חתנו ויורשו בקהילת פרנקפורט של הרב שמשון רפאל הירש, שהיה רבה של הקהילה החרדית "עדת ישורון" בפרנקפורט ד'מיין.

נולד בי"ז בתמוז שנת תר"י בעיירה שנטו, הונגריה. בנעוריו קיבל תורה מפי סבו, אבי אמו, הג"ר שמעון ווינר זצ"ל, זקן תלמידי ה"חתם סופר" זצ"ל.

בגיל י"ז שנה יצא לו שם של גאון, הוסמך להוראה, ועבר ללמוד בישיבת פרשבורג אצל בעל ה"כתב סופר" זצ"ל. כשהגיע לפרקו בחר בו רבי שמשון רפאל הירש זצ"ל, מנהיגה של יהדות אשכנז, כחתן לבתו.

אחרי נישואיו נקרא לשבת על כסא הרבנות בקהילת פאפא ויסד בה ישיבה גדולה.

אחרי פטירת חמיו הרש"ר, בשנת תרמ"ט, נקרא למלא את מקומו בהנהגת הקהילה החרדית העצמאית שיסד בפרנקפורט ד'מיין.

הרב ברויאר הקים ישיבה גבוהה בשנת תר"נ (1890). תכנית הלימודים עקבה אחרי התבנית המזרח-אירופאית, תוך התאמה למציאות המערב אירופאית שחסרה בסיס מתאים ללימוד בישיבה. כדי להתגבר על הפער הכילה הישיבה לימוד בחמש רמות שונות, כאשר עיקר המטרה היה להביא את התלמידים ה'מקומיים' לרמת לימוד ישיבתית. ביטוי להצלחת הישיבה ניתן לראות בכך שעם הקמתה היו כל תלמידיה יוצאי מזרח אירופה, אך שלושים שנים מאוחר יותר שמונים אחוז מן התלמידים היו בני העיר והסביבה.

היה מראשי "התאחדות החרדים" ונטל חלק מרכזי במאבקים למען הקמתה של "אגודת ישראל". השתתף בועידת גדולי ישראל שהתאספו בבאד-הומבורג, היה מראשי המדברים בועידת קטוביץ ונבחר אז ל"מועצת גדולי התורה", וכן השתתף בכנסיה הגדולה הראשונה.

נפטר במוצאי שבת-חזון, ז' מנחם-אב, תרפ"ו (1926).

לאחר מאבק ירש את כס הרבנות בפרנקפורט הרב יוסף הורוביץ. את מקומו בראשות הישיבה ירש בנו הרב יוסף ברויאר. בשנת תרצ"ג (1933) החלו ישיבות רבות בגרמניה להיסגר, אך הישיבה של קהל עדת ישורון התרחבה והוסיפה בית חינוך לצעירים.

הישיבה המשיכה בפעילות עד ליום בו נשרפה, היא ובית הכנסת של הקהילה כמו גם שאר המוסדות היהודיים בעיר, בליל הבדולח, בט"ז חשון תרצ"ט.

אחד מבניו, ד"ר יצחק ברויאר, היה מגדולי המנהיגים והוגי-הדעות של אגו"י העולמית.

הילדסהיימר, עזריאל תק"פ (1820) - תרנ"ט (1899) - רב ומחנך, מייסד וראש בית המדרש לרבנים בברלין. מראשי היהדות החרדית בגרמניה. היה שותף עם הרב שמשון רפאל הירש במאבק נגד התנועה הרפורמית.

נולד בהלברשטט שבגרמניה לאב יוצא העיר הילדסהיים. מגיל 17 למד בישיבה של הרב יעקב עטלינגר באלטונה. משם עבר לברלין ולמד ב"בית המדרש", מעין "ישיבה", של ברלין, שנוסדה במאה ה -18 ובה בעת למד גם באוניברסיטת ברלין והוכתר בתואר ד"ר.

לאחר סיום לימודיו חזר להלברשטט ושם נשא לאישה את זוגתו למשפחת הירש.

בשנת תרי"א (1851) התחיל את הרבנות שלו בהתמנותו לרבה של אייזנשטט שבהונגריה. בבואו לעיר פתח הרב הילדסהיימר מיד בפעילות חינוכית והקים בעיר בית ספר. לאחר מכן הקים בית מדרש להכשרת רבנים שזכה למוניטין רב. מ-12 תלמידים בשנת תרי"א עד ל-128 בשנת תרכ"ח (1868), וכלל תלמידים אף מארצות הברית. מספר התלמידים גדל משנה לשנה, והמסיימים נתקבלו כרבנים בקהילות שונות.

ר' עזריאל נלחם במאמרים בעיתונות ובחוברות נגד "המתקנים" שהייתה להם אחיזה בעיר. אך בגלל המלחמה במתקנים עקר לברלין.

בשנת תרכ"ט (1869) הוזמן על ידי הקהילה האורתודוקסית של ברלין לכהן כרב מטעמם, בסרבם לקבל עליהם את אברהם גייגר הרפורמי, שמונה לרב הקהילה היהודית על ידי השלטונות. בעקבות מינויו של גייגר הרפורמי הוקמה קהילת "עדת ישראל" האורתודוקסית בברלין. לאחר שהגיע לברלין המשיך במפעליו. בשנת תרל"ג פתח בברלין בית מדרש להכשרת רבנים בדומה לבית המדרש לרבנים שבאייזנשטט.

בעזרתו של הרב מאיר להמן, עורך העיתון "דער איזראעליט", התחיל להוציא ספרים ומאמרים נגד התנועה הרפורמית. הקים מוסדות חסד רבים, וכן תמך ביישוב ארץ-ישראל, בה בנה 73 בתים למחוסרי בית בירושלים, שנקראו "בתי מחסה". בשנת תרמ"ב (1882) סייע לפליטי הפרעות ברוסיה.

נפטר בד' בתמוז תרנ"ט (1899) בברלין.

הילדסהיימר, מאיר תרכ"ד (1864) - תרצ"ד (1934) - ראש "בית המדרש לרבנים" שע"י הקהילה החרדית "עדת ישראל" בברלין.

נולד באייזנשטט, לאביו הרב עזריאל הילדסהיימר. בשנת תרנ"ט (1899), לאחר פטירת אביו, מונה לדרשן ורב שני, ליד הרב עזרא (עזריאל) מונק, בקהילת "עדת ישראל" בברלין. היה שנים רבות מנהל בית הספר בקהילתו ומנהל אדמיניסטרטיבי של בית המדרש לרבנים.

במסגרת זו ערך נסיעות רבות גם לארצות הברית ולדרום אפריקה ופעל בהצלחה רבה, כמו אביו ז"ל לפניו באיסוף כספים עבור בית המדרש לרבנים. היה בין חברי ההנהלה של אגודת ישראל.

נוסף על כך היה פעיל בארגונים יהודיים רבים אחרים והצליח לקיים יחסי ידידות עם כל החוגים של יהודי גרמניה.

נפטר בברלין בי' במנחם אב תרצ"ד.

הירש, שמשון בן רפאל תקס"ח (1808) – תרמ"ט (1888).

נולד בהמבורג בכ"ד סיון תקס"ח. אבי אביו, ר' מענדיל פראנקפורטר, היה דיין באלטונא ויסד ת"ת בהמבורג.

ראשית לימודו אצל החכם ר' יצחק ברנייס בהמבורג. בשנת תקפ"ח (1828) הלך ללמוד תורה אצל רבי יעקב עטינגער, ובשנה שלאחריה למד באוניברסיטת בון פילוסופיה וחכמות כלליות. בין חבריו היה אברהם גייגר, שהפך לימים למתנגדו הגדול.

בשנת תק"צ (1830) נבחר לרב הגליל בנסיכות אולדנבורג, שם היה עד שנת תר"א (1841). בשנים ההן פעל ועשה הרבה לטובת הדת והתורה בקהילות מדינתו. תיקן תקנות, תרגם לגרמנית דוגמאות מהמשנה ושלחן למורי המחוז להורות להם איך ללמד את תלמידיהם.

באותה תקופה חיבר את הספר "י"ט אגרות" בגרמנית לבאר את היהדות בכלים מדעיים. הספר שנכתב בעילום שמו, וחתום עליו השם "בן עוזיאל", עשה רושם רב בגרמניה.

בשנת תר"א (1841) נבחר לרב הגליל באויריך ואזנבריק. גר בעיר עמדין כשש שנים.

בשנת תר"ו (1846) נבחר לרב בעיר ניקלשבורג במדינת מעהרין, ובשנה שלאחריה מינוהו לרב הכולל למדינות מעהרין ושלזיה האוסטרית, תפקיד שמילא חמש שנים. כמו-כן נבחר לחבר המועצה במעהרין.

בשנת תרי"א (1851) נקרא להיות רב ל"אגודת הדת הישראלית" בפרנקפורט ד'מיין, והחליף את משרתו כרב מדינה במשרת רב לחבורה קטנה שמנתה אז 11 חברים.

בפרנקפורט מצא הרש"ר כר נרחב לפעולותיו הרבות לצורך הדת ולגדור את הפרצות של הרבנים החדשים. קהילתו הקטנה גדלה והתרחבה, ובזמן קצר נקבצו אליו כל שלומי אמוני ישראל בעיר עד שמספר החברים הגיע לחמש מאות, ובהם עשירים ונכבדים. בדרשותיו משך אליו גם את המון העם.

בשנת תרי"ד (1854) יסד את העיתון "ישורון" להגן על היהדות. בשנת תרל"ח (1878) פעל להעביר חוק המאפשר להתיר ליהודים לעזוב את קהילת עיר מושבם. בגלל חוק זה יצאה עדתו מהקהילה הראשית שהייתה בידי הרפורמים, ועמדה ברשות עצמה.

לא כל המחזיקים ביהדות האורתודוכסית הסכימו עמו, והרב יצחק דוב במברגר מווירצבורג התנגד לשיטת ההפרדות מהקהילה. בשל כך היתה מחלוקת בינו לבין הרב הירש, וחלק נכבד מן האורתודוכסים בפרנקפורט נשארו בעדה הכללית בהנהגת הרב ד"ר מרדכי הורוויץ. גם עדה זו נחשבה ליהדות אורתודוכסית, ובעיר פרנקפורט לא נשארה קהילה רפורמית בשנים הראשונות.

הרב הירש נפטר בפרנקפורט ד'מיין בכ"ז טבת תרמ"ט (31 בדצמבר 1888).

השפעת הרב הירש לא פסקה גם אחר מותו. קהילתו נמשכה תחת הנהגת חתנו הרב שלמה ברייער, ומנתה קרוב לאלף חברים. בשנת תרס"ט (1909) חגגו את חנוכת בית הכנסת המפואר שבנו מחדש.

הלוי (רבינוביץ), יצחק אייזיק תר"ח (1847) - תרע"ד (1914) - חוקר התלמוד והיסטוריון של תקופת המשנה והתלמוד.

נולד בי"א בתשרי תר"ח למשפחת רבנים מפורסמת באיווניץ, פלך מינסק, הסמוכה לוילנה.

בילדותו התחנך על ברכי זקנו הרב מרדכי אליעזר קובנר ז"ל בעל "קרני ראם". בן י"ג נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין ונחשב תלמיד מובהק לגאון רבי יוסף דוב בער סולובייצ'יק ז"ל בעל "בית הלוי". בן י"ח שנה, בהיותו חתן, הציעו לו את כסא הרבנות בקהילת מינסק - וסרב.

בן כ"ה כבר השתתף באספות הכלל שנקראו על-ידי רבי יצחק אלחנן זצ"ל מקובנא וידיו רב לו בביטול גזירות מטעם הרשות על אחינו בני ישראל בתחום המושב ברוסיה, הודות לקשרים שטיפח עם ראשי השלטונות, ורבות עשה להגן על ישיבת וולוז'ין מפני המשכילים, ולהדוף התקפות חברת "צער בעלי החיים" נגד השחיטה היהודית.

לחם נגד "חברת מפיצי השכלה" ששאפו לסלף והוציאו "שולחן ערוך מתוקן", סיכל מזימתם לייסד בית מדרש "לרבנים משכילים", וכתב שורת יצירות במחקרי התורה שבעל-פה כנגד המסלפים.

בתרנ"ה, בערך, נאלץ להימלט מרוסיה והשתקע בבאד-הומבורג, גרמניה, ושימש כרב באחד הקלויזים בהמבורג.

שם התמסר לכתיבת חיבורו "דורות הראשונים", שיצא לאור ב-6 כרכים, והוא דברי ימי החכמים מתקופת החשמונאים עד תקופת הסבוראים והגאונים. מטרת חיבורו היתה לסתום פיהם של המשכילים שפקפקו באמיתות תורתנו הקדושה.

בגרמניה חידש את פעילותו הציבורית ומילא תפקידים רבי השפעה בקהילות ישראל באירופה ובארץ ישראל.

פעל רבות לחיזוק היהדות האורתודוקסית והיה הוגה רעיון הארגון הכלל-עולמי של היהדות החרדית, שהוליך להקמת "אגודת ישראל".

נפטר בגרמניה ליל שבת קודש, כ' באייר תרע"ד.

וינברג, יחיאל יעקב תרמ"ו (1885) - תשכ"ו (1966) - מגדולי רבני ופוסקי אירופה בדור השואה ולאחריה.

נולד בליטא בשנת תרמ"ו (1885). למד בישיבות מיר וסלובודקה.

אחרי מלחמת העולם הראשונה עקר לברלין, שם קיבל תואר דוקטור על מחקריו במסורת ההלכה. היה תלמידו של הרב עזריאל הילדסהיימר, כיהן כראש הסמינר החרדי לרבנים בברלין והעמיד תלמידים רבים.

לפני פרוץ מלחמת העולם השניה ברח למונטרי שבשוייץ, שם הקים ישיבה, שפעלה כל זמן המלחמה. בספרו "שרידי אש" - שאלות ותשובות ב-4 חלקים, מופיעות מסות תורניות בתחומים שונים בצד תשובות הלכתיות רבות.

נפטר במונטרי (שווייץ) בשנת תשכ"ו (1966).

כהן, פנחס תרכ"ז (1867) – תש"א (1941) – רבה של אנסבאך, מראשי אגודת-ישראל העולמית.

נולד בחבל בוואריה ביום כ"ב באדר שנת תרכ"ז, ולמד תורה בשנות נעוריו מפי הרב עזריאל הילדסהיימר מברלין, והרב אביעזרי אוירבך מהלברשטט.

בגיל כ"ט שנה הוכתר לרב קהילת אנסבאך וישב בה כעשרים שנה.

בימי מלחמת העולם הראשונה, נסע לוורשה על פי הזמנת שלטונות הכיבוש הגרמניים ושימש להם - ביחד עם הרב עמנואל קרלבך זצ"ל מקלן - כיועץ רשמי לענייני יהדות וחינוך יהודי. עמדו לו אז חכמתו העמוקה ורצונו הטהור לשם שמים, לחולל נפלאות בהצלתם הרוחנית של יהודי פולין בכלל, והחינוך התורתי של הדור העולה בפרט.

בשובו מוורשה, לאחר המלחמה, השתקע בעיר וינה והתמסר כולו ל"אגודת ישראל". כיהן כיושב-ראש הוועד-הפועל העולמי של התנועה.

בערוב ימיו, זמן קצר לפני פרוץ השואה, הספיק להימלט מוינה ולעלות לארץ הקודש.

נפטר בירושלים בשנת תש"א.

כהן, מיכאל תר"ט (1849) - תר"פ (1920) - רבה של פולדא.

נולד בסוף שנת תר"ט (1849) בעיירה קטנה במחוז הריין בגרמניה. למד תורה בילדותו במיינץ אצל הרבנים הרב מאיר להמן והרב שמואל בונדי, חותנו של הרב להמן

בהיותו בן עשרים שנה עבר לבית המדרש לרבנים בברלין, שם הושפע במיוחד על ידי ראש בית המדרש ומייסדו הרב עזריאל הילדסהיימר. נסמך להוראה מרבותיו הרב עזריאל הילדסהיימר, הרב מאיר להמן, והרב דוד הופמן ראש המורים בבית המדרש לרבנים.

בברלין השתלם גם במדעים באוניברסיטה והוכתר בתואר דוקטור לפילוסופיה על מחקרו: פרקי אבות מבואר מהבחינה הבלשנית והעניינית.

אחרי שנישא לביתו של הרב שטרן, רבה של המבורג, כיהן מספר שנים ברבנות בעיירה סמטר שמחוז פוזן. בשנת תרל"ח נקרא לכהן כרבה של פולדא והמחוז. בעיר זו פיתח פעולה נרחבת אשר הקנתה לו את השם רבה של פולדא.

בתקופתו ניסתה להתפשט תנועת הרפורמה הדתית בקרב יהודי גרמניה. במלחמה נגד תנועה זו עמד בנאמנות לימינם של ר' עזריאל הילדסהיימר ושל הרש"ר הירש.

במלחמתו נגד הרפורמה יצר קשרים גם עם השלטונות והופיע בפני מלכים, רוזנים וראשי המדינה בכדי להוכיח בפניהם את צדקת עמדתה של היהדות החרדית מול הניסיונות לנשלה מעמדותיה.

בכל פעולותיו נעזר גם על ידי כושרו כנואם ודרשן מחד, וכבעל עט סופר מהיר מאידך. כיהן ברבנות פולדא עשרות שנים עד לפטירתו בי' בטבת תר"פ (1920).

להמן, מאיר תקצ"א (1831) - תר"נ (1890) - רב וסופר. ממנהיגי היהדות החרדית בגרמניה.

נולד בוורדן, הנובר בשנת תקצ"א (1831). נפטר במיינץ בשנת תר"נ. בצעירותו למד בגימנסיה בוורדן ובישיבה בהלברשטט. אחר-כך למד בפראג ובברלין.

בשנת תרי"ד (1854) נתמנה לדרשן, ואחר-כך - לרב הקהילה החרדית במיינץ, ובכהונה זו שימש עד פטירתו. הקים בית-ספר יהודי בשנת תרי"ט (1859), ובשנת תר"כ (1860) ייסד את כתב העת "דער איזראעליט", שהיה הביטאון המרכזי של היהדות החרדית בגרמניה, כמשקל נגדי לפרסומי הרפורמים. בביטאון זה פרסם סיפורים שכונסו אחר-כך לספרים אשר זכו למהדורות רבות, ותורגמו לשפות שונות בעיבודים שונים.

לצד עסקנותו הציבורית, היה ר' מאיר להמן גדול בתורה ומחברם של ספרים תורניים חשובים: הוציא לאור את מסכת "ברכות" מתלמוד ירושלמי עם הערותיו המחכימות "מאיר נתיב", פירושים על מסכת אבות, על הגדה של פסח ועוד.

מונק, עזריאל תרכ"ז (1867) – ש"ת (1940) - רב בית הכנסת "עדת ישראל" בברלין.

הרב מונק היה אחיינו, בן אחותו, של הרב עזריאל הילדסהיימר. הוא היה בוגר סמינר הרבנים שדודו ייסד ושעמד בראשו (כדי להבדיל בין שמו לבין שמו של דודו הרב עזריאל הילדסהיימר, קראוהו בשם "עזרא" מונק).

בשנת תר"ס (1900) התמנה לרב בית הכנסת והקהילה החרדית "עדת ישראל" בברלין ושימש יועץ למשרד החינוך ולמשרד הדתות של פרוסיה.

שימש מנהל "המשרד להגנת השחיטה" בגרמניה ושינה את שמו של המשרד ל"מרכז לענייני שחיטה בגרמניה".

הרב מונק היה ידוע כתלמיד חכם ונואם בחסד עליון, ופרסם חיבורים תורניים רבים. בשנת תרח"צ (1938) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, ובה התגורר עד שנפטר כעבור שנתיים, בשנת ש"ת (1940).

רוזנהיים, יעקב תר"ל (1870) - תשכ"ה (1965) - נשיא ההסתדרות העולמית של "אגודת ישראל".

נולד בפרנקפורט בשנת תר"ל (1870). עמד בראש הקהילה החרדית בפרנקפורט. ייסד הוצאת-ספרים ופרסם ספרים תורניים וספרות דתית. רכש את העיתון "דער איזראעליט", שבמשך עשרות שנים היה לשופרה של היהדות החרדית בגרמניה.

היה ממניחי היסוד של "אגודת ישראל" וממתווי דרכה. ב"כנסייה הגדולה" השנייה של "אגודת ישראל" העולמית בשנת תרפ"ט (1929) נבחר לנשיאה, תפקיד בו שימש עד פטירתו.

בשנת תרצ"ג (1933) עזב את גרמניה ועבר ללונדון, ובשנת ת"ש (1940) - לניו-יורק.

בשנותיו האחרונות השתקע בארץ-ישראל.

נפטר בתל-אביב בשנת תשכ"ה (1965).

מן העבר השני, להלן סקירה קצרה אודות הדמויות הבולטות שבתנועת ההשכלה של אותם ימים.

מן העניין להביא גם את קורות חייהם, שכן רבותינו נשיאינו התבטאו בכתביהם אודות אחדים ממנהיגי השכלה.

משה מנדלסון תפ"ט (1729) – תקמ"ו (1786) - פילוסוף יהודי גרמני יליד דסאו.

חי רוב ימיו בברלין. בעל השכלה תורנית וכללית רחבה. ניהל ויכוח על היהדות (1769) עם התיאולוג הלותראני הכומר לטווטר, ולא חדל מאז לעסוק בענייני יהדות ויהודים. ראה בתרגום התנ"ך לגרמנית גורם שיניע את היהודים לאמץ את שפת התרבות (כלומר גרמנית) במקום יידיש, ויתרום להשתלבותם בחברה הכללית.

דוד פרידלנדר תק"י (1750) – תקצ"ד (1834) - סוחר, עסקן וסופר יהודי בברלין, תלמידו של משה מנדלסון. מראשי התומכים בהתערות מלאה של היהודים בחברה הכללית וממייסדי תנועת הרפורמה. היהודי הראשון שנבחר למועצת העיר ברלין (1809).

נפתלי הרץ וייזל תפ"ה (1725) – תקס"ה (1805) - בלשן ומשורר יליד המבורג.

חיבורו "דברי שלום ואמת", שעניינו שינוי מבני בחינוך היהודי, עורר פולמוס סוער בין המשכילים הראשונים לבין רבני קהילות באירופה.

יצחק בר לוינזון, (ריב"ל) תקמ"ח (1788) - תר"כ (1860) - מראשוני תנועת ההשכלה ברוסיה.

ד"ר אברהם גייגר תק"ע (1810) – תרל"ה (1874) – 'רבינר' רפורמי, מנהיג "התנועה ליהדות רפורמית".

גייגר נולד ב-24 במאי 1810 בפרנקפורט ד'מיין. בבית הוריו קיבל חינוך מסורתי, אך בנוסף ללימודי הקודש למד גם מקצועות כלליים. ב-1829 החל ללמוד באוניברסיטת היידלברג. לאחר מכן בעת לימודיו באוניברסיטת בון פגש ברב שמשון רפאל הירש.

ב-1832 מונה להיות רבה של קהילת וויסבאדן, בעודו מתלבט בדרך הראויה להנהיג את הקהילה, ובדרך אליה צריכה הקהילה היהודית בכללה לפנות בכדי להתמודד עם המודרניות וההתבוללות.

החל מ-1835 ערך גייגר את כתב העת המדעי לתיאולוגיה יהודית, שעסק בסוגיות הקשורות לרפורמה ביהדות.

ב-1840 מונה לרב בברסלאו למרות התנגדות הרב האורתודוקסי טיקטין. ב-1849 התפלגה קהילת ברסלאו, לקהילה בראשה עמד גייגר ולקהילה בראשה עמד רב אורתודוקסי.

ב-1856 אוחדה הקהילה שוב, בשל תפישתו של גייגר כי על הקהילות להיות מאוחדות על ידי פשרה בין הזרמים השונים.

ב-1863 מונה לרב בפרנקפורט ד'מיין, ומשנת 1872 הורה בבית המדרש הליבראלי לרבנים בברלין.

גייגר נחשב למייסדה של "התנועה ליהדות רפורמית". כבר ב-1837 כינס בוויסבאדן ועידה של 14 'רבנים' רפורמים. מטרת הוועידה הייתה הכרות והחלפת דעות בין המשתתפים. בשנים 1844-1846 נערכו שלוש ועידות נוספות בהן עוצבה דמותה ודרכה של "התנועה ליהדות רפורמית".

ב-1868, לאחר שנים של תהפוכות פוליטיות בגרמניה, שהשפיעו רבות על יהודי גרמניה, כינס גייגר בעיר קאסל ועידה נוספת שהכינה מפגש בינלאומי של 'רבנים' רפורמיים.

אברהם גייגר נפטר בברלין ב-1874.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org