נא, ג

פ"א באל"ף וי"ו דלי"ת ביו"ד וכה"ג בכל כ"ב אותיות כל הנתוסף בהן בדיבור הן המיוחדי' לקריאת שמו שא"ז מן העצמיות של האות שהרי יצויר עצמו ומהותו בלעדו רק בדבור יהיו נקראין באותיות הללו דוקא ואמנם הגם שהן דבר נוסף על העצם הן שייכין לעצם ונק' שם העצם והוא בחי' מילוי שהאותיות יו"ד וי"ו דלי"ת הן במילוי ובהעלם תחלה ביו"ד דמאחר שכאשר צריך לפרשו ולבארו היטיב במבטא לזולתו יתוספו בו בגילוי וי"ו דלי"ת ביו"ד ולמ"ד פ"א בא' א"כ בודאי בהכרח לומר שמציאות אותיות אלו כלולים הם ביו"ד ואלף גם בהיותם בבחי' עצם מהות אלא שלא נגלו בו כאשר אינו צריך לגלותם במבטא אלא הן במהותם בפ"ע במח' וציור הכתב רק כאשר צריך להביאם במבטא בדיבור אזי יתגלה ממילא מן ההעלם במהות בפ"ע עד שבאו בדבור כו' ונמצא שמה שהי' אותיות הנוספות במבטא כמו שהי' תחלה כלולים בהעלם בעצם האות קודם שיצא במבטא נק' בחי' המלוי של אות שהוא בו בבחי' עיבור והעלם כמשל עובר במעי אמו שהוא בהעלם בה ואח"כ יוצא לגלוי במהות בפ"ע שאין כל חדש בו רק שיצא למהות בפ"ע כך אותיות המלוי דאות כבר הי' במציאות שלהם באות רק שנתעלמו בהם ולא נגלו במהות בפ"ע עד שבא בדיבור כו' ונמצא מובן מזה שאין מלוי זה נחשב מעצם האות אלא דבר נוסף על העצם כשצריך לבארו ולפרשו בלבד בדיבור וכה"ג כנ"ל שנק' קריאת שם של האות וכמו שהשם אינו נחשב מן העצם אע"פ שהוא נק' שם העצם כו' אך במ"א מבואר בענין המלוי שיש בחי' מלוי להיפוך שהמלוי הוא בחי' העצמות ממש ויתעלם בהעלם ועיבור בדבר שמסתעף ממנו כמו עיבור והעלם השכל במדות או העלם הרצון בשכל וכה"ג וכך מבואר במ"א שמלוי דאותיות הן שורש האותיות כמו מילוי דרצון בשכל שהוא מקור השכל והעלם ומלוי השכל במדות שהוא מקור המדות כך למ"ד פ"א דאלף הוא מקור המציאות דאות א' שבעצם ציורו וכן הוי"ו דלית דיו"ד מקור מציאות דיוד והגם שהן באין בבחי' קריאת שמות אדרבה היא הנותנת דמשום שעל שם זה יקרא האות ודאי שזהו הוראה על עצם מקורו לכך נק' בשם זה וראי' לזה שא"א שיהי' שינוי ותמורה במילוי דאותיות כלל כ"א יקראו הא' באותיות אחרי' זולת למ"ד פ"א אינו אות כלל אע"פ שהמילוי ג"כ מאותיות אחרים כמו א' מלמ"ד ופ"א ולמ"ד מילוי שלו מ"ם וד' וכה"ג שבזה יש התכללות בכל האותיות א' מזולתו א"כ בהכרח שנמצאו תחלה עצם האותיות כמו אחה"ע בומף וגיכ"ק וכה"ג שיוצאין כמו שהן בעצם בלא מילוי כלל רק בדיבור בצירופי אותיות יבואו במלוי דוקא וג"ז כשצריך לדבר לכל אות בפ"ע בלא זולתו א' או י' לבד אבל בצירוף תיבה א' כמו אברם הוא בלי מלוי כי בצירוף תיבה

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org