אגרות נוספים - לה''ק 5719
5719-02-19 - Sukkos 5771
הרה"ג הרה"ח אי"א נו"נ עוסק בצ"צ
במענה למכתביו שנתקבלו בימי הרחמים והסליחות, ולא הי' הזמן גרמא, ביחוד בענינים כאלה שאינם מדברים בזכותם של אחדים עכ"פ מישראל, לענות עליהם, וכיון דאידחי אידחי לאחרי חדש הכללי הוא חדש תשרי וסמוכות שלו, ואתו רב הסליחה.
א) במ"ש אודות השאלה דקביעות חג השבועות, באחד שעבר את קו התאריך באמצע ימי הספירה, ומקשה מהמובא בשו"ע לרבנו הזקן* ובמאמרי חסידות באיזהו מקומן, שהכל תלוי לפי האקלים, ואינו רוצה לחלק בזה בין פסח וסוכות — לחג השבועות.
מובן שאי אפשר להקשות על ענין מזה שלא נראה אותו הענין — גרידא, שהרי הגורם לַשאלה, מפני שמחולק חג השבועות בעיקרו ויסודו מחג הפסח וחג הסוכות. ומ"ש בהנוגע להאקלים, מובן שזהו שייך לענינים שאינם תלוים בהאדם, כי אם בקביעות בית דין או בענינים דמקדשי וקיימי. והרי שתי הנקודות אינן בחג השבועות. ומעין דוגמא לדבר האמור, בהנוגע לספירת אשה, שוסתה תלוי בימי החדש, ז.א. בקדוש בית דין, ולאחרי כן נצטוה, וספרה לה שבעת ימים, שלדידי פשיטא, שבאם תעבור קו התאריך באמצע מנין זה, הרי עלי' לספור סה"כ שבע פעמים כ"ד שעות, מבלי להתחשב עם השינוי שחל ע"י נוהג דקו התאריך, שהרי הכתוב אומר שבע ימים, ותו לא מידי. ואין חילוק בין שבעת ימים לשבעה שבועות, כמובן ופשוט לדעתי עכ"פ.
דא"ג בחג הסוכות זה נזדמנה לי שאלה בהנ"ל, והוא — שאחד נסע מכאן בחול המועד סוכות באוירון באופן שעובר קו התאריך בחוהמ"ס, והעירותי שימת לבבו, שנכנס לסבך שאלה שקשה לפותרה, והוא בהנוגע לאמירת הקרבנות בתפלת מוסף, בעת המצאו באוירון, שהרי אי אפשר שיתפלל ב"פ תפלת מוסף, וגם זה לא יועילנו. ובעת המצאו באוירון, הרי לא נפתרה השאלה בבירור — לאיזה מקום שייך, [למה יחויב להתחשב עם חוק או"ה שתיכף כשעוברים הקו, משנים הם התאריך], משא"כ כשבאים למקום מושב בנ"י. וכמובן המדובר הוא באשכנזים. וי"ל שינהג כמנהג הספרדים** (מאז ואולי גם עתה) שאין לומר הפסוקים, כ"א ככתוב בתורתך. ולאידך גיסא — כיון שכל ימיו נהג לומר הפסוקים הרי י"ל בזה האידנא קבעה — כאשכנזים — חובה, ומחויב בזה.
ב) במ"ש בהנוגע למכתבי אודות האניות, האם היתה כוונתי, שיהי' יינו של מחלל שבת בפרהסיא, אסור אפילו בלא נגיעה.
הנה במכתבי הנ"ל — הבאתי רק הענינים הכי ברורים לדעתי בענין, שגם הם רבים הם. והשמטתי בכוונה כל דבר וענין שיש להתפלפל, אפילו באם תהי' המסקנא לאיסורא — וטעמי פשוט — בהתחשב עם טבעי בנ"א: כשאין רצונם במסקנא איזה שתהי', לוחמים בַמסקנא בענינה החלש מבלי להזכיר שזה בא כסניף. ועפי"ז מובן — שבהנ"ל לא נכנסתי לנקודה האמורה, כיון שיש כאן מקום לשקו"ט. וכמרומז גם במכתבי, הנה לאידך גיסא — לא רציתי להדגיש עוד יותר כוונתי, והיא שהמשגיח עצמו גם הוא מסוג האמור, שהרי משתמש בהמים והאור ועוד ועוד. גם כבר ברור מפי עדות, ששומרים היין רק ממגע אינם יהודים, אבל לא ממגע הצוות ובראשם רב החובל — שבשלחן הוא היו"ר וכו', וממלאכתו — הם עניני כתיבה וכו' וגם ביום הש"ק.
בהנוגע לעצם השאלה, לדעתי לא רק ישנו מקום לשקו"ט, אלא שקרוב יותר לומר שחותם בתוך חותם בכגון דא אינו מועיל. וכמו הדין דשו"ע סי' קנו' סעיף ו' ועוד, ואכ"מ.
ג) במ"ש אודות ההד שעוררה תגובתי בהנוגע לאיזה מעניני אה"ק ת"ו, ומקשה שהרי זהו עוד יותר מהאמור מאז ע"ד קושי הגלות,
איני יודע אם לענות גם על זה, שהרי ממנ"פ, באם תוכיח השקפתי באופן שגם כת"ר יקבלה, ה"ז יפריע את מנוחתו וכו' ובאם תהיינה הראיות שלי באופן שלא יקבלם, הרי מה בצע שתהי' עוד נקודה, להרבות בנקודות וחילוקי דעות, בכ"ז פטור בלא כלום איני רוצה ומכמה טעמים וכולי האי ואולי,
ובעצם אינני זקוק לראיות מחו"ל, שהרי מספיק באם יקראו עתה העתונים והירחונים ממפלגת המזרחי, פועל המזרחי, מדגיש הנני עתה, לאחרי שיצאו מהקואליציא וככל שמתקרבים זמן הבחירות, ויראה שם יסודות השקפת-עולם אודותה כתבתי.
ומספיקה דוגמא הירחון של הרבנות הראשית, קול תורה חוברת שז"ע נתקבלה, מחדש אלול תשי"ח, בהכותרת, אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו, ובסגנון רז"ל, כמה עלובה עיסה שנחתומה מעיד עלי',
ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות ב), ה'תשכ"ז
בס"ד. שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ז
— התוועדות ב, המשך להתוועדות יום שמחת-תורה —
כ"ק אדמו"ר שליט"א נטל ידיו הק' לסעודה.
א. התועדות זו באה בהמשך לשמחת-תורה, כך, שנמשכת עדיין השמחה דשמח"ת, שהרי כל זמן שלא ערכו הבדלה מהיו"ט דשמח"ת, נמשך עדיין הענין דשמח"ת.
ולהעיר, שאע"פ ששמח"ת הוא יו"ט שני של גלויות, הרי יש בו גם התוקף דשמיני-עצרת, דכיון שבנ"י עושים מיום אחד שני ימים, הרי בודאי שהקב"ה נותן להם שכר על עבודתם, כך, שגם בשמח"ת ישנו התוקף דשמע"צ. וזהו גם מ"ש במדרש "אמרה כנס"י בארץ ישראל
הייתי שומרת יום אחד, עכשיו שני ימים, סבורה הייתי לקבל שכר על שניהן, ואיני מקבלת אלא על יום אחד", היינו, ששני הימים הם כמו יום אחד, ובמילא, יש גם בשמח"ת התוקף דשמע"צ.
ועוד זאת, שע"פ הפס"ד ש"מעלין בקודש" [שיש דעות שזהו מן
התורה , ואפילו להדעות שזהו רק מדרבנן (כפי שמשמע גם משו"ע של
רבינו הזקן ), הרי "חמורים דברי סופרים כו'" (כמובא גם בשיעור היומי
בתניא6), ניתוסף בזה גם ענין השמחה שמצד יום השבת, שהרי ענינו של יום השבת הוא תענוג, וידוע שתענוג כולל גם ענין השמחה .
ונוסף לכך, מודגש ענין השמחה ביום הש"ק זה מצד השייכות של יום השבת לערב שבת, כמארז"ל "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת",
כך, שיום השבת תלוי בערב שבת, והרי ערב שבת זה הי' שמח"ת.
ובפרט ע"פ הדין שדבר ש"איתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא" , וידועה החקירה בענין "בין השמשות", אם הוא יום או
מובן שיודע אני מכל אותן הקושיות שמביאים מקדושת הארץ וכו' ושתמציתם הובא ג"כ במאמר דמר שרגאי מאז, שכנראה בא במענה על הנדפס בעתון הבקר, אלא ששוכחים פרט אחד, שהוא המבטל כל ראיות וקושיות אלו, שכל מאמרי רז"ל האמורים בתקפם עומדים בעת שלטון טיטוס ואספסינוס לאחרי חורבנו של בית המקדש מאז ועד עתה, והרי אין איש אומר, שבעשרה באב, כשנגמרה שריפת בית אלקינו, הרי זה היתה זמן גאולה ולא גלות.
וזאת להעיר אשר בכלל טשטוש הכי מבהיל בכל הפולמוס בשטח האמור שכשמתחילים להוכיח צדקת המשטר הנוכחי ממאמרי חז"ל ורז"ל מביאים ראי' מדברי חז"ל בלי כל שייכות להמשטר הנוכחי, ועד"ז הוא הראיות גם על מצב ההוה, פשוט שיש להבחין בין אותן הענינים שהיו בלא"ה ואין להם כל שייכות להמשטר, ובאם רוצים באמת להבהיר המצב, ה"ז תלוי בהנקודות שנתחדשו ע"י המשטר או עכ"פ נתבססו ונתפתחו ע"י משטר זה.
מה שמתמיהני, היא קושית כת"ר ממרז"ל הידוע, אין לך קץ מגולה מזה (סנהדרין צח' א'), דעפ"י זה למה לו להביא ראי' ממקום שלא נאמרה שנה בדיוק, ובכלל יש מקום לשקו"ט, אויף צו דינגען זיך, ולדוגמא עיי"ש ברש"י שצריכה להיות נתינת הפירות בעין יפה אז יקרב הקץ, הרי לכת"ר שני תנאים, והרי עין יפה הוא מושג שלא נתפרש כאן, ויש לפרשו חטים ככליות, ומוסיף רש"י עוד, שאז יקרב הקץ, ותו לא מידי, והרי עדיפא הוי' לי' להקשות, לא רק מכל אותן הקצים המבוארים ע"י גדולי ישראל ופוסקי ישראל, שהשנה מפורשת ומבוארת בהם, ולכל לראש מזהר הק' ובפרט בשנה הזאת יש בו, והרי אין איש שיאמר עתה, ששנת ת"ח נפסק הגלות ובאה הגאולה, ואדרבה הכל מודים שהיתה צרה לישראל, והיות הודאה זו מפני שראו בעיני בשר, איך שנהרגו אלפים ורבבות מישראל על קדושת השם, וענין הגאולה הוא היפך הדבר, ואין מוכרחים לראי' לזה, ועד"ז כשרואים שכתוב בירחון רבנות הראשית פתקא ובשטח הרוחני דתי הירוד וכו' רבבות ילדי ישראל וכו' ואחרון הכביד וכו', הרי גם זה הוכחה ברורה לא פחות מהוכחה האמורה, שנכנסנו לתקופת גלות הכי איומה, וככתבי אז, שעתה נלחמים נגד בית אלקינו בכלי זיין שבעצם שייכים לקדושה, ובלשון הכתוב מהרסיך ומחריביך ממך יצאו.
כאמור בראשית מכתבי אין זה מעניני כלל וכלל להרבות בהיפך זכותם של בנ"י אפילו אחדים מהם, אבל אתאפק לא אוכל, כיון שמקשה כת"ר ממאמרי חז"ל, הרי יש לו להקשות לאידך גיסא ממחז"ל מפורש (יומא סט' ב') אשר יצרא דעבודת כוכבים בטל, והרי עד לשנת תשי"ח לא היתה כזאת בישראל אשר בשם כלל ישראל יעשו כל הענינים שהוא [לא] רק אביזרייהו דיצה"ר אלא מהדרים בכבודו, וכהענינים הנעשים בנצרת ובשאר המקומות וכו', ולא עוד אלא שנחקק בתורת חוק ועוד ועוד, ומה שמבהיל, שאין איש פוצה פה ומצפצף, ולא עוד אלא שבראש ענינים אלו יעמוד דוקא איש שומר תורה ומצות, שומר באמת, ונלחמים על זה.
ידוע התירוץ דאין יד ישראל תקיפה וכו' וכו', אבל נוסף על הענין שאין זה מחויב בסגנון חז"ל לדקדק עליהם יותר מישראל — להבדיל — הנה מוטב לוותר על כברת ארץ ישראל זו, ולעבור על האיסור דלא תחנם, מלהכריז ר"ל יצרא דע"ז בשם רבבות מישראל עכ"פ, ולדעת כמה בשם כלל ישראל.
סכום השקפתי בהנוגע להגאולה ובכלל עניני יהדות הוא, שלמאמינים רק אבן בוחן אחת ישנה, לדעת מהו הטוב ומהו היפך הטוב, והוא:
איך זה משפיע על קיום מצות בפועל, ואם רואים ששינוי המשטר השפיע לטוב, ה"ז הוכחה שטוב השינוי, ובאם השפיע למוטב, ה"ז הוכחה וכו' ורבבות ילדי ישראל המוזכר בירחון הרבנות הראשית, נוסף על רבבות ילדי ישראל ילידי הארץ, נוסף על אלו הנוער הנמצא בצה"ל, ה"ז לצערי הכי גדול מופת חי על כל הנ"ל.
ולהערתו, ששמע אשר כמה מנוער בנ"י בחו"ל, מתעורר לחזור להמקורים ע"י קיום המשטר החדש וכו' — בטח נודע גם לו, שלאחרי התקופה הראשונה, הנה בהנוגע לקיום התורה ומצות, הרי אדרבה מביאים כ"ש וק"ו שאם באה"ק מתנהגים באופן מסוים, פשיטא שבחו"ל אין להוסיף על זה,
והדבר הוא מובן מהמובא ברמב"ם סוף הלכות מלכים, והוא בהשמטת הצנזר, שאמונת הנוצרים והישמעאלים סללו הדרך וקרבו לאמונת האחדות, אבל בודאי איש לא יביא ראי' מרמב"ם זה, שאין זה ענין שאמונות אלו הם היפך מאמונת ישראל וע"ז, ומובן שאיני דן בזה בפס"ד השו"ע שאמונת הישמעאלים אינה ע"ז כי לא בנקודה זו אָנו דנים.
לקראת ימים הראשונים דחג הסוכות הבעל"ט, הננו מוציאים לאור חלק ראשון מהתוועדות ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (התוועדות ב, המשך להתוועדות יום שמח"ת), ה'תשכ"ז — הנחה בלתי מוגה (שאר החלקים י"ל אי"ה בשבועות הבאים).
בתור הוספה — כמה מכתבים (תדפיס מכרכי "אגרות-קודש — מילואים" מהשנים תרפ"ה-תשל"ה, שמכינים עתה לדפוס).
ויה"ר שנזכה תיכף ומיד ממש לקיום היעוד "הקיצו ורננו גו'", ומלכנו נשיאנו בראשם, וישמיענו נפלאות מתורתו, "תורה חדשה מאתי תצא".
יום ההילולא י"ג תשרי, ה'תשע"א (ופרצת),
ששים שנה לנשיאות כ"ק אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע
מאתיים וחמישים שנה להסתלקות-הילולא של כ"ק הבעש"ט ז"ל
והוא ע"ד מה שאמרתי לב"כ ממזרחי, שרצה להוכיח לי ע"ד קדושת הארץ וכו' ומצות ישוב ארץ ישראל וכו',
ואמרתי לו, שלא רק בהנוגע למצות ישוב הארץ, שכמה דיעות בזה אם מצוה היא מן התורה או לא, אלא גם בהנוגע למצות תפילין שהיא מצוה מן התורה לכל הדיעות, ולא עוד אלא שהוקשה כל התורה לתפילין, הנה כל בר בי רב יודע, שמי שישתחוה לתפילין, ה"ז ענין דע"ז, ומי שיאמר שמצות תפילין דוחה כל התורה ה"ז או עם הארץ או אומר ענין שהוא היפך האמת, ועד"ז הוא גם בנוגע למצות ישוב הארץ, שאין זה מתיר ענין של ריבית, שמירת שבת, כשרות נשואי תערובות, העמדת שומר-שוטר [ש]לא יבזו ולא עוד שיתנו כבוד לפסלו של אותו האיש וכו' וכו'.
בכלל הנני זהיר בדבור כהאמור כנ"ל, ועוד זאת שאין רצוני לנגוע באיזה מהמגביות, שיש בהם גם חלק טוב, וביחוד שהרי עניני בנין ולא מלחמה והריסה, מלבד שמכריחים אותי לצאת מגדרי, וגם לכת"ר לא הייתי כותב כל הנ"ל לולי החשש שאפשר יפרש שתיקתי באופן שאינו מתאים להמציאות, וגם עתה באתי בקיצור בכל האמור...
נ.ב. הגיעתני שמועה שהיתה שיחה לכת"ר עם הרב מבריסק שי' בהנוגע לחזית לבחירות — ואתענין לדעת תוכנה, והעיקר התוצאות ממנה. השקפתי בזה ידועה וכמדומה כבר נתפרסמה באה"ק ת"ו, והיא, שלדעתי, הכרח השעה שתהי' חזית של כל המפלגות שהתכנית שלהם היא שמירת הדת, ומוכרח ג"כ שלא יהי' זה אלא חזית לבחירות ולא לאחרי זה, כי בכל חזית הנמשכת, הרי בסגנון חז"ל תתאה גבר, משא"כ חזית לבחירות שאינה אלא ונוגעת רק לבחירות ואסיפת קולות, ובאם מצד איזה סיבות, ישנה אפשרית רק חזית המפלגות גם לאחרי זה או ביטול החזית, גם לבחירות, מותר לבחור בברירה האחרונה, שהרי היזק החזית לזמן ממושך, ההיזק שלה ברור, ובממדים גדולים, ותועלת החזית לבחירות יש מקום לפקפוק.
אוצרות הרבי