קנט

קנט

שמלתך לא בלתה מעליך. פירש"י ז"ל שהיה הענן מגהצן, ואף קטנים שבהם (כי) כשהיו גדלים היה גדל לבושם עמהם. כי יש פעם שאדם רוצה להתפלל בהתלהבות, ואינו יכול [מפני] שאיבריו כבדים עליו. ור' ישראל בעש"ט זלה"ה אמר שדוד המלך ע"ה התפלל על זה אל תשליכני לעת זקנה, שאיבריו כבדים עליו כזקן. וזהו פי' כי ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו, אם נתגשם הגוף על הארץ, פירוש ארציות, שדבר זה הוא מגיע לריק, [וזהו יריקו], ואם יפול עץ, [עץ] נקרא מחשבה (זרה) [זכה] [נ"א: טובה] שנותנת עצה לאדם האיך לדבק עצמו בהקב"ה, אל צפון, לדבק עצמו במדת יראה, או לדרום, לדבק את עצמו במדת אהבה¹, מקום שיפול [העץ] שם יהוא, [שם יהיה] לזה הדבר עליה. אך זה הדבר שהגוף נתגשם, זהו דבר רע. וזהו בא מחמת שיש באדם ד' יסודות אש רוח מים עפר, ואש הוא דבר קל המתנענע, וגם מים ורוח הם קלים ומנענעים, רק יסוד העפר הוא אינו מתנענע, וכשבא האדם ליסוד העפר אזי הוא בעת זקנה ואינו יכול להתפלל. וז"ש ענן ואש מתלקחת. ענן נקרא החשכות, שאינו יכול להתפלל. ואח"כ כשמתחיל להתפלל בכח, אזי (נקרא) [נקרע] הענן שהוא החשכות ובא לאש מתלקחת, פירוש להתלהבות. כמשל בן הקטן שצועק אל אביו והולך אביו להלאה כדי שיגדל האהבה אח"כ. ור' ישראל בעש"ט זלה"ה אמר משל לזה, אחד הולך במסיבה שקורין שווינדיל טרעפ [בל"א], כשהוא למטה רואה את האור שלמעלה, ואח"כ כשהולך להלאה והולך בצד אינו רואה. כך כשהאדם מתחיל להתפלל [בתחלה] הוא בהתלהבות, ואח"כ אינו יכול להתפלל כל כך בהתלהבות. וזהו שהיה הענן מגהצם, שעל ידי חשכות נתלבנו. כי בשומו אל לבו שעושה בזה עבירה שאינו מתפלל בכונה, שלא שם מורא של הקדוש ברוך הוא נגד פניו, ועי"ז מתחיל להתפלל בחשק ובהתלהבות. [וזהו] שמלתך, פי' בכל מצוה עושים מלבוש להקב"ה, וכשעושים המצוה [ח"ו] בפניה אזי קורעין (אותו) [המלבוש]. אבל שמלתך לא בלתה מעליך, מכחך שלא היה לך פניה. וקטניהם כשהיו גדלים, היה גדל לבושם עמהם. דיבור נקרא לבוש. וכל הדיבורים שדיברו, כשהיו גדלים היה גדל עמהם. פירוש, שכל הדיבורים שדיברו כשהיו בשכל דקטנות, כשהיו גדלים, כשהיו באים לשכל דגדלות, היה גדל עמהם, פי' היו מביאים שכל דקטנות אל שכל דגדלות².

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org