קכג

קכג

אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו'. יש לומר פירושו לפי פשוטו, דאיתא [בגמרא] ר' חנינא בן דוסא הוה אזיל באורחא אתי מיטרא, אמר כל העולם [כולו] בנחת וחנינא בצער, פסיק מיטרא. נמצא כי בשביל הצדיק פסיק מיטרא. אבל אם בחקותי תלכו תהיו כולכם צדיקים, ואז לא יועיל תפילת הצדיק היחיד נגד הרבים, ויהיה הגשם בעתו. ושמעתי מקשים על האי לישנא שאמר כל העולם בנחת [למה ליה למימר כל העולם בנחת], היה לו למימר בקיצור חנינא בצער. ועוד, ח"ו הוא היה מצטער עצמו על נחת העולם. וי"ל על פי מ"ש רז"ל בכל יום בת קול יוצא ואומר כל העולם כולו ניזון בשביל חנינא בני וחנינא די לו בקב חרובין מערב שבת וכו'. נמצא שהיה ר' חנינא בן דוסא הצינור המשפיע שפע לכל העולם. וזהו לשון בשבי"ל חנינא בני, שהוא לשון דרך מעבר, כשביל זה שהוא מעבר לכל, כן היה הוא מעבר להשפעת העולם. ולכך אמר כל העולם בנחת, פי' כי הנחת בא להם ע"י השפעתי, ואיך יהיה ההשפעה, אם אני בצער לא יהיה נחת שלם, אולי ח"ו לא יהיה גשמי ברכה ונדבה מחמת צער שלי. ואף שאמרו שהיה די לו בקב חרובין, אם כן כל ימיו היה בצער דוחק מזונות, זה לא קשה. שלא אמרו שלא היה מצוי לו כי אם קב חרובין, רק אמרו די לו בקב חרובין, כי מדת הצדיקים שהיו מספיקין עצמן במועט, ולא היה לו צער כלל מחמת זה. אבל כאן היה לו צער ממש שלא יהיה יכול להשפיע שפע שלימה. וזה היה לו הצער שלו מפני השחתת העולם, וזה היה עיקר תפילתו שיפסקו הגשמים עכשיו, ובבואו לביתו יהיה בנחת להתפלל שירדו, כמו שהיה באמת. וי"ל שזה סוד מ"ש ונתתי גשמיכם בעתם. למה כתיב גשמיכם, ולא כתיב מטר כמו ונתתי מטר ארצכם, [וכן] הנותן מטר (בעתו), וכמוהו רבים. ועוד, מהו בעת"ם, כי אם לא יהיו בעתם אינו סימן ברכה ח"ו? והלוא מצינו בימי יואל שיצא (רוב ניסן) [אדר]¹ ולא ירדו גשמים, ואח"כ ירדו והיו גשמי ברכה עד מאוד, כמ"ש רז"ל בא יבוא ברנה וגו', קנה זרת שבולת זרתים. וי"ל על פי רמז המשנה חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים וכו'. כי הלא נודע שעיקר עבודת הבורא יתברך הוא הדביקות וההתלהבות בעבודתו ית' ובלימוד תורתו שיהיה בדחילו ורחימו. ומחמת זה יכול הוא לדבק בהש"י כביכול, מפני שההבל הדיבורים מתדבק בהבל העליון, והקול בקול העליון, והדבור בדבור העליון, וכן המחשבה, וכמ"ש רז"ל השכינה מדברת מתוך גרונו של משה, מחמת גודל קדושתו ודביקותו בהש"י היה ממש מתחבר עם שרשו והרי הוא כמו הקדוש ברוך הוא היה מדבר דבורו של משה. ועי"כ נזדכך חומריותו ונעשה איש האלהים, וכמ"ש של נעליך, שהוא [לבוש] החומרי. וזהו אפשר רמז המשנה חומר בקודש. כלומר, אם תרצה לזכך חומרך שיהיה בקודש העליון שהוא המחשבה העליונה, אי אפשר אם לא מבתרומה, פי' שצריך שתרים תמיד עיניך ולבך ותטהר מחשבותיך ורעיוניך במחשבת הש"י ודביקות גמור והתלהבות [גדולה]. וזה ידוע שבמקום שהאדם מחשב שם הוא גם כן במקום ההוא. ואם כן כשתתמיד ותרגיל עבודתך בכך, בוודאי תרום ותעלה במקום המחשבה העליונה אל שרשה, ואז גם חומר שלך תזדכך בקודש העליון כנזכר. והנה ידוע שהאותיות נקראים כלים, והנקודות הם חיות ונשמות הכלים. והנה האדם כשמחשב איזה מחשבה, יהיה מה שיהיה, הוא מחשב אותיות. וכבר ידעת שאם באה לאדם איזה מחשבה זרה בלימודו או בתפילתו היא אינה מקרית, כי יש עת לכל חפץ, וכמ"ש ובהגיע תור נערה ונערה, שהוא הניצוץ הנתונה בעמקי הקליפות הנקרא נערה, שמנוערת מכל, ורוצה להתדבק בשרשה, והגיע עת וזמן להעלותה בקדושה. הנה אז צריך האדם להתעורר מאוד מאוד, כי לא לחנם באה זאת המחשבה אם לא להעלותה, ואם לא עכשיו אימתי, כי אפשר שלא יהיה עוד עת ותור הנערה ההיא, כי על פי רוב המחשבה באה מענין הדומה לענין התפלה והברכה או מענין הלימוד שהוא עוסק. והוא על דרך משל לבן חביב האומר לפני אביו דבר הלכה, והנה אביו מקשה אותו קושיות שונות ומתעהו מדרך הפשט. והנה אין ח"ו כוונת האב לסתור דברי בנו ולהטעותו שישאר מבוכה מתועה. אך אדרבא האב לחדודי קא מכוון, שיעשה הבן דבר נגדיות נגד הקליפות הקושיות ויתרץ וידרוך בדרך האמת והישר בפשט ההלכה, וזהו רצון האב ושמחתו, כמ"ש חכם בני וגו'. והנמשל הוא מובן, כי כאשר באה מחשבה זרה צריך להתעורר מאוד ולהעלותה בקודש עם אותן מחשבות קדושות שמכוון ומייחד ועם הדיבורים שהוא מדבר. וז"ש מטבילין כלים בתוך כלים, כלומר כלים הם האותיות של המחשבות זרות, יטבול ויטהר בתוך כלים, שהם האותיות הקדושים, ועי"ז יתברר [נ"א: יחבר] הכל לקודש העליון כנזכר. וזהו אם בחקותי תלכו, ואמרו רז"ל זה לימוד התורה. ואמר לשון תלכו, כלומר שתלכו תמיד, ולא עומדין במקום אחד במדריגה אחד, אלא שתלכו תמיד הילוך העולה ממעלה למעלה בדביקות ובהתלהבות עד שתגיעו למדריגה עליונה לדבק מחשבותיכם למעלה בכל העולמות, כמו מי שעולה מעולם לעולם, כענין ד' שנכנסו לפרדס, מרוב הדביקות והמחשבות טהורות וזכות. ואז ונתתי גשמיכם בעתם, כלומר שגם הגשמים והחומרים [נ"א: הגשמיות והחומריות] שלכם יזדככו, וגם הניצוץ יעלה, (בעתו) [בעתם], ר"ל בעת הצורך שיוכל לעלות יזדמן לכם המחשבה זרה בכדי לזכות אתכם בהעלות הניצוץ. ולא כמו שארי בני אדם שבאה להם המחשבה זרה מחמת (מחשבותיהם) [מחשבותם] שלא מטוהרה מדברים הגשמיים, ולא כן אתם ההולכים בחקותי כנזכר, ואם תבוא לכם מחשבה זרה תוכלו להעלותה אל הקדושה.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org