צז

צז

בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא (למשה) אנכי ולא יהיה לך אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש וכו'. קשה, הלוא כל מה שברא הקדוש ב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו כו', אם כן מה אמרו לכבודו הוא דורש. ועוד, מהו לא יהיה לך אלקים אחרים, וכי יש ח"ו אלקים אחרים, וזה [ודאי] לא יעלה ח"ו על לב שום אדם בעל שכל. ולפי זה מהו לא יהיה לך. וי"ל ע"פ מ"ש רז"ל כשראה אברהם אבינו ע"ה את השמש אמר זה אלוה וכו'. והענין כי בכל הדברים יש כח הפועל בנפעל, ומי שיש לו כח הראות, וחזקה הראיה שלו, יכול לראות בכל כלי מעשה כח הפועל. ואברהם אבינו ע"ה היה רואה בשמש והיה לו השגה שראה בו כח הפועל, והיה עובד להכח ההוא. נמצא כי עבד להשם ב"ה. אך אח"כ, כשראה שהשמש שוקע, וגם הלבנה וכוכבים ומזלות כולם שוקעים ולא מהני אורם כלום, הבין שבהם אינו רק כח מכחותיו ית', והבין שיש עילת כל העילות. ומתחילה היה סובר שהכח ההוא הוא תכלית הידיעה שלא היה משיג יותר, ואחר כך הבין שא"ס לידיעתו ב"ה, אמר מה לי לעבוד לכח אשר הוא מלובש בדבר אחר, אעבוד לא"ס ב"ה בעצמו. וזהו מ"ש רז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו. כי בשבת עונג כתיב ביה, והענין הוא כי עונג בא מן הטעמים, [ר"ל מחמת טעמים טובים יש תענוג], וכך הוא בשורשו שהעולם התענוג בא מן הטעמים. וד' בחינות טעמים נקודות תגין אותיות יש בכל דבר שבעולם, רק שבטעמים לא היה שבירה, ולכך מבינים הטעם מכל דבר. ושאר בחי' אינם ניכרים בו, כי זה הדבר בא מהשבירה. כי הדבר גשמי בא מעבירות [נ"א: מעפריות] מה שנפלו [מהשבירה] שלא נתבררו. לכך נאמר וחיך אוכל יטעם, שהחיך בחי' הטעמים כנודע, שחיך וגרון הם חכמה ובינה. ולפיכך (אמרו) [כתיב] וקראת לשבת עונג, כי הקריאה הוא לשון הזמנה, שמזמין עונג לשבת, ומביאו לעולם התענוג ולבחינת טעמים ויתקן ניצוצין קדישין שיש בזה, כי החכמה תחיה בעליה, וחכמה היא בהירה [נ"א: וחכמה היא כ"ח מ"ה], כמ"ש בזוהר שבמ"ה לא היה שבירה, ואדרבא מ"ה מתקן כל השבירה. כל דבר [נ"א: כי בדבר] שהוא מ"ה לא שייך בו שבירה, ולכך החכמה מאי"ן תמצא. ולפיכך אם אדם בא למדת מ"ה הוא בא להחכמה, ונמצא חכמה בראש וחכמה בסוף, ונקרא תעלומות חכמה כנודע, ועל ידו הם מתחברים כי הוא צדיק, וצדיק אחיד בשמיא וארעא, צדיק יסוד עולם, ובזה יביא השפע לעולם העשיה. וז"ש כי לא יעשה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים. כי לא בא לעולם העשיה אלא ע"י הצדיק שבעולם העשיה, ולכן גילה סודו לנביא, כי הנביא עושה הכל בפועל מעשיות כנזכר והבן. ולכך אם מזמין [הטעמים ו-] התענוג בשביל שבת, ועושה את עצמו כמו שאינו, יבא לתענוג ולטעמים. וזהו טועמיה חיים זכו, כי החכמה תחיה בעליה, ונמצא מעלה הניצוצות קדושות. כי זהו תכלית העבודה להעלות ניצוצות קדושות שנפלו בשבירה, וכל הדיבורים והמחשבות, כי הם הכל אותיות, ואם הם מדברים בטלים הם אותיות מהשבירה, וצריך להעלות הכל אל שורשו. וזהו השח שיחה בטילה עובר בעשה, כי צריך לעשות פעולה תיכף ומיד להעלותו אל שורשו. וזהו שיחת חולין של תלמידי חכמים צריכין לימוד. וזהו¹ ומלאה הארץ דעה את ה'. את, היינו אותיות מא' עד ת', דהיינו אותיות דבור ומחשבה, דעה, לשון התקשרות. והנה [נ"א: וזהו] הקב"ה מלא כל הארץ כבודו, כי אף בעוה"ז ובכל הגלגולים [נ"א: אף בע"ז וכל הגילולים] יש ניצוצות קדושות, [כנודע] מי"א סממני הקטורת, וכתיב ואתה מחיה את כולם. וזה עשה הש"י שיהיה בבחי' ארצי שכר ועונש [נ"א: כדי שיהא שכר ועונש], ובא גם כן מהשבירה כנודע, אך שהוא סוד לעובדים לבושת² ולא לעצם כבודו ית', שהמינים אומרים שאין כבוד להש"י שישגיח בעולם השפל ובדברים שפלים, ויסכר פי דוברי שקר. [כי] משל לאב שמטיפה שלו נעשה הוולד, ויש בו כל מדות [טובות ומדות] שפלות ומגונות, והכל בא מהטיפה, ואף על פי כן צריך לכבד את האב ולעבוד אותו בדרך כבוד [במדות טובות לבד. כן] גם כן [כאן]. אף שמלא כל הארץ כבודו, אף על פי כן צריך לעבוד לעצם כבודו ית', ולא למה שמלובש בו. ולזה אמרו רז"ל כל המשמר שבת כהלכתו וכו' מוחלין לו, שמעלה [כל] הניצוצות מהשבירה [על ידי שבת] וזהו תיקון של ע"ז. ובאמת בע"ז כתיב והאלילים כרות יכרתון. כי באלילים יש אותיות י"מ מאלקים, וזה שמחיה אותם. ובע"ז כתיב והאלילים כליל יחלוף, ויכרת אותיות י"ם מאלילים, ישאר אליל, והוא כליל יחלוף. וזהו לא יהיה לך אלקים אחרים וכו', כי אתה אינך צריך ואינך רשאי לעבוד לשום דבר המלובש, רק להשם ב"ה לבד ולעצם כבודו ית'. וזה שאמרו בשעה שאמר אנכי ולא יהיה לך אמרו לכבוד עצמו הוא דורש, [ר"ל] כי אין כבודו להשגיח בשפלות, וח"ו יאמרו שיש רשות אחר, אבל בשעה שאמר כבד את אביך וגו' כמשל הנזכר, ואף על פי כן צריך לעבוד בזה, שלפי כבודו הוא כולו [נ"א: וכו'] ודי למבין.

The Lubavitch Library · chabadlibrary.org