ב. והנה בהמשך דבריו בר"פ תרומה מבאר הרמב"ן ענין השראת השכינה במשכן: "וסוד המשכן הוא שיהי' הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר וכמו שנאמר שםיב וישכן כבוד ה' על הר סיני וכתיביג הן הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו וכן כתיב במשכןיד וכבוד ה' מלא את המשכן והזכיר במשכן שני פעמיםיד וכבוד ה' מלא את המשכן כנגד את כבודו ואת גדלו". ובסוף פרשתנו (פקודי) כתב: "וכבוד ה' מלא את המשכן כי תוכו מלא הכבוד כי הכבוד שוכן בתוך הענן תוך המשכן כענין שנאמר בהר סינייד אל הערפל אשר שם האלקים".
ומבואר בספריםטו, דכוונתו בזה לבאר גדר השראת השכינה במשכן וכן בביהמ"ק (וכמו שהביא שם גם כמה פסוקים בנוגע לביהמ"ק) — שיש בזה ב' דיעות:
לדעת הרמב"םטז אין לומר שהשראת השכינה הייתה במקום המקדש עצמו, שהרי הקב"ה אינו בגדר מקום, כי אם שמקום המקדש הוא מוכשר שיעבור על ידו גילוי הקב"ה [עד"מיז שאין הנבואה שורה אלא בא"י, שנבואה היא השגה בבחי' ראי' רוחנית שאין הדבר הנראה בגדר מקום, ואעפ"כ אין ראי' זו מתגלה לנביא אלא בא"י בלבד], והוא ע"ד כתיבת שכל ע"י אצבעות היד שהשכל אינו מאיר ושורה ביד — כי אצבעות היד אין להם שייכות לשכל, אלא שהיד היא רק אמצעי שעל ידה עובר ונמשך השכל. ואע"פ שאפשר להעביר השכל רק ע"י אצבעות היד ולא ע"י אצבעות הרגל, שרק היד מוכשרת לזה, מ"מ, היד עצמה אינה משגת השכל.
ודעת הרמב"ןיח היא שהשראת השכינה בביהמ"ק היתה באופן של התלבשות, שהגילוי הי' במקום המקדש עצמו, וע"ד משכן השכל במוח, שהשכל מלובש במוח והמוח משיג את השכל.
והיינו שלדעת הרמב"ם היתה השראת השכינה בביהמ"ק בדרך מעבריט ואינה שייכת למקום המקדש עצמו, ולדעת הרמב"ן — היתה באופן של התלבשותיט במקום המקדש.