73

הרי מפורש, שעונש דור המבול, ש­נשטפו ונאבדו, הי' בעיקר מפני ש"היו גזלנים והיתה מריבה ביניהם". וכן מובן מפרש"י בריש פ' נח, עה"פ^לט "כי מלאה הארץ חמס" — "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל", היינו, דאע"פ שחטאו גם בעריות וע"א, כפרש"י שם גופא^מ, "ותשחת — לשון ערוה וע"א", ועד שזו היתה סיבת העונש באופן של "קץ כל בשר"^לט, כפרש"י שם "כל מקום שאתה מוצא זנות וע"א אנדרלמוסיא באה ל­עולם והורגת טובים ורעים", מ"מ, "לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל".

ומבואר במפרשים^לט בטעם הדבר, כי גזל ומריבה הם היפך יישובו של עולם ומחזירים את העולם לתהו. ונ"ל בכוונת הדברים, דאין המבול רק עונש חמור על חטאים חמורים, אלא ענינו כעין חרטה על כללות בריאת האדם והעולם^מא, שהנ­הגת הנבראים הביאה לידי כך שהקב"ה התחרט כביכול על עצם הבריאה, וב­מילא החריב עולמו אשר ברא, באופן של "וימח^מב את כל היקום גו'", איבוד מוחלט^מג. וזהו שהסיבה העיקרית לגזירה זו היא עון גזל ומריבה, כי רק הנהגה באופן שמחזיר את העולם לתהו, היפך יישוב העולם, היא המנגדת לעצם ה­בריאה^מד.

ועפ"ז יש לבאר כפל הענין בכתוב^לט "קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס גו' והנני משחיתם את הארץ": "קץ כל בשר" ענינו עונש החוטאים על גודל חטאם, ולפי שמדובר בעון זנות וע"א הרי העונש באופן של "קץ כל בשר", "אנדרלמוסיא כו' והורגת טובים ורעים" (ועונש כזה אינו מוגבל לזמן המבול, וכדיוק לשון רש"י "כל מקום שאתה מוצא זנות וע"א כו'"); משא"כ על ידי ש"מלאה הארץ חמס (עון גזל). . הנני משחיתם את הארץ", וכפרש"י "עם ה­ארץ, שאף ג' טפחים של עומק המחרי­שה נמוחו ונטשטשו"^מה, שעצם הארץ נשחתה, שדבר זה הוא לפי שהמבול לא הי' רק עונש על החוטאים אלא ענין של איבוד עצם הארץ (היפך בריאת העולם).

וע"פ כל זה מובן גם לעניננו — עונש סדום ועמורה כו':

החילוק בין המטרת "גפרית ואש. . מן השמים" להפיכת הערים הוא, דב­הפיכת הערים נהרגו יושבי הערים וגם נחרב כל צמח האדמה^לט, אבל אין בזה השחתת האדמה עצמה, וזוהי ההוספה בזה ש"וה' המטיר גו' גפרית ואש", ד­נוסף על יסורי הבריות, הרי עוד ועיקר, שבזה נשרפו הערים ונשחתו כליל^מו

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org