175

ג. והנה ידוע שאהבת ה' תלוי' ב­ידיעת ה', ובלשון הרמב"ם^יד "אינו אוהב הקב"ה אלא בדעת שידעהו, ועל פי הדעה תהי' האהבה אם מעט מעט ואם הרבה הרבה"^טו.

ומזה מובן, שהפרטים האמורים לעיל בנוגע ל"ובלבבך" — (א) שעצם האהבה היא קרובה מאד לכל אדם, כי לכל איש ישראל יש אהבה טבעית להשם, (ב) לאידך צ"ל עבודה לגלות אהבה זו שתומשך לתוך כל פרטי כחות האדם, עד למעשה בפועל ("בפיך. . לעשותו"), (ג) ואדרבה, דוקא אז נעשה האדם "קרוב" לתומ"צ, בבחינת "דרך ארוכה וקצרה", דאף שהיא "ארוכה" מצד ה­יגיעה, הרי סופה שהיא קצרה, שנכנסים לעיר אלקינו בלי מניעות ועיכובים — עד"ז ומעין זה ישנו בנוגע לידיעת השם.

ויובן זה בהקדם שידיעת ה', היא ע"י אמונה פשוטה, או מתוך הכרח והבנת שכל האדם, דרך חקירה — ויש בזה מה שאין בזה:

דהנה "אמיתת המצאו"^טז של הקב"ה היא למעלה מגדר השגה של נברא, כמ"ש הרמב"ם^יז "שאין כח בדעת האדם החי שהוא מחובר מגוף ונפש להשיג אמיתת דבר זה על בוריו", אלא שמאמין באמיתת המצאו. וזוהי המעלה באמונה על חקירת השכל, שהאמונה היא ב"אמיתת המצאו" של הקב"ה, ואילו שכל האדם יכול ל­השיג מדעת קונו רק באופן מצומצם, "כפי כח שיש באדם להבין ולהשיג"^יח, שאין זו "אמיתת המצאו" כמו שהיא; אבל לאידך, כיון שידיעה זו באה מצד הכרח וחקירת השכל, הרי היא פנימית יותר, כיון שבאה מן האדם עצמו ושכלו הוא, משא"כ ענין האמונה (שבא מצד "ה' אחד" שמאיר בנפשו) אפשר להיות באו­פן של מקיף, ע"ד מרז"ל^יט "גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריי'", דאף הגנב מא­מין בהשם, שלכן מתפלל להקב"ה שיע­זור לו להצליח בגניבתו, מ"מ בה בשעה עושה מעשה היפך ציווי ה'.

ד. ואולי י"ל שבזה מחולק הרמב"ם והראב"ד, שלהרמב"ם עיקר ענין ידיעת ה' היא הידיעה שעל ידי חקירת השכל, ולהראב"ד — ענין האמונה:

על דברי הרמב"ם^כ "בן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו" כתב הראב"ד "יש אגדה^כא בן שלש שנים שנאמר^כב עקב אשר שמע אברהם בקולי, מנין עקב". ויש לבאר טעמו של הרמב"ם שמביא דוקא הא שבן ארבעים הכיר את בוראו, כי לדעתו, עיקר הכרת הבורא היא כאשר באה מצד שכל האדם, וכן באב­רהם, שזה שהכיר אברהם את בוראו היינו הכרתו מ"תבונתו הנכונה"^כג

[כפי שהאריך שם ש"התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן^כד והתחיל לחשוב ביום

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org