143

דוגמא לדבר — מה שארז"ל^לו דמאן ד"מחוו לי' במחוג קמי מלכא" ה"ז מרי­דה במלך, כי בעמדו לפני המלך צ"ל בביטול גמור, מבלי כל זיז ותנועה כל שהיא^לז; שזהו רק כשעומד לפני המלך, משא"כ שלא במעמד המלך, הרי לא זו בלבד שמספיק כשמדת ביטולו אל ה­מלך תהי' בדרגא פחותה יותר (שמקבל ע"ע לקיים חוקי המלך וכו'), אלא עוד זאת, שזהו רצון המלך, שהאדם לא יהי' בביטול גמור כזה, שהרי במצב ביטול כזה לא יהי' מסוגל למלאות פקודות המלך בישוב המדינה כו'.

ונמצא, שבהיותו לפני המלך — הרי עבודתו הרגילה בעת עסקו בהמדינה בישוב המדינה (גם שהיא בתכלית ה­שלימות) נחשבת "כחטא", כי לפני המלך אין לו אלא ביטולו אל המלך.

[וכמבואר בספרים^לח, שזוהי גם סיבת ההפרש בין ימי החול שבהם נצטווינו^לט "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" (וארז"ל^מ "זו מצות עשה"), ואילו ביום השבת נאסרה עשיית מלאכה:

ביום השבת מאירה קדושתו ית' בעו­לם באופן גלוי^מא, ע"ד שעומדים לפני המלך, ולכן אסורים במלאכה^מב; משא"כ בימי החול, שקדושתו ית' מתעלמת בעו­לם, ה"ז כמו בני המדינה הנמצאים מחוץ להיכל המלך — שאזי רצונו של המלך הוא שיתעסקו, יעשו מלאכה בישובו של עולם כו'].

וזהו הפירוש בזה שיעקב "נדמה בעי­ניו שחטא", כי "מחמת ריבוי החסדים" שהגביהו את יעקב להיות "קרוב אל ה' ביתר שאת", הרי דרגתו, קטנותו בעיני עצמו הקודמת בעבודת השם נחשבת כחטא.

ועד"ז יש לפרש נוסח הברכה "הגומל לחייבים טובות" אצל צדיקים גמורים — שעי"ז גופא שנגמל להם חסד וטוב, ה"ז גורם שירגישו א"ע כ"חייבים", שלגבי גודל קרבתם אל ה' (ע"י חסד זה), הרי מצבם הקודם הוא בגדר "חייבים" (אף שקודם "קרבת אלקים" זאת, היתה עבוד­תם בתכלית השלימות), כנ"ל.

ו. אמנם עדיין אין הענין מיושב, כי ביאור הנ"ל מספיק רק להסביר איך אפשר שצדיק גמור יחשיב א"ע (באמת)

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org