אוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא".
ולכאורה צריך ביאור: איך אפ"ל בפ"י ש"אין ראוי לעבוד את ה' על הדרך הזה. . ואינה מעלת הנביאים ולא מעלת החכמים", והרי לפנ"ז כותב בפירושלג שזולד דרך הנביאים והחכמים (שלכן "נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח"), הרי שזוהי כן מעלת הנביאים והחכמיםלה?
בפשטות י"ל שב' ענינים הם: בפ"ט לא קאי באופן קיום התומ"צ, כ"א בביאור תוכן ומהות שכר המצות שבחיי עוה"בלו, שהם "סוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון"לז. ולכן "התאוו לה כל הנביאים"לח, ו"כמה כפּמה דוד והתאוה לחיי העולם הבא"לט, ומטעם זה ג"כ נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם (למצב זה בעולםמ) לימות המשיח כי דוקא עי"ז (יוכלו לעסוק בתורה ובמצות כהוגן ו)יזכו לחיי עולם הבא.
משא"כ בפ"י מבאר הרמב"ם האופן הרצוי בקיום התומ"צ, שכוונת עסק התומ"צ לא תהי' בשביל לזכות לחיי עוה"ב אלא מאהבה. ונמצא, דאף שצ"ל התאוה לחיי עוה"ב אין זה מטרת קיום התומ"צמא, אלא ענין בפ"עמב.
אבל חילוק זה לכאורה דחוק הוא, כי מהלשון "(וימצאו להם מרגוע) וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא" משמע, דסו"ס מחשבתם וכוונתם (אף שלא בשעת קיום המצות) היא שעסק התומ"צ הוא כדי לזכות לחיי העולם הבא.
ה. להלן בפ"י ממשיך הרמב"ם (בהלכה בפ"ע): העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם ולא מפני יראת הרעה ולא כדי לירש הטובה אלא עושה האמתמג מפני שהוא אמת וסוף הטובה לבא בגללה ומעלה זו היא מעלה גדולה מאד ואין כל חכם זוכה לה והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה.