38

כו'", שהוא (אחד) מחיובי האדם כלפי התורה, זה שהאדם צריך לכבד את ה­תורה. דמכיון שהתורה היא המקשרת את האדם עם הקב"ה, צריך לכבד אותה.

והחידוש בהלכה זו ("מצוה לייחד ל­ספר תורה מקום כו'") — שמשו"ז מוסיף הרמב"ם כאן טעם מיוחד ("דברים שב­לוחות הברית כו'"): עד הלכה זו פירט הרמב"ם החיובים דכבוד ס"ת מצד ה­פעולה דקדושת התורה (וכלשונו בתחלת הפרק (הלכה ב ואילך) "ס"ת כשר נוהגין בו קדושה יתירה וכבוד גדול" — וממ­שיך בכל החיובים של כבוד ס"ת); וכאן מוסיף שיש דין כבוד מצד החפצא ד­תורה, שזה מחייב ומוסיף במצות כבוד ס"ת דין "מקום"^לז — "מצוה לייחד לספר תורה מקום ולכבדו ולהדרו כו'" — וע"ז מביא הטעם מפני ש"דברים שבלוחות הברית הן הן שבכל ספר וספר", דמכיון שספר תורה מכיל את ה"דברים שב­לוחות הברית", ה"ז מחייב שיהי' לו מקום מיוחד.

אבל מ"מ, אף שדין זה הוא מצד ה­חפצא של הס"ת — מ"מ ה"ז מחיובי הגברא כלפי התורה, שחייב לכבד את הס"ת עי"ז שמייחד לו מקום, והחפצא של ס"ת, מכיון שהדברים שבו הן "דב­רים שבלוחות הברית", דורש שגם "מקום" התורה יהי' מכובד על האדם;

משא"כ בהלכה שלאח"ז לא איירי ה­רמב"ם כלל בחיובי הגברא לכבד ה­תורה, אלא בפעולת התורה על הגברא, ולכן כותב הטעם — ש"הוא העד הנאמן כו'", כלומר, דמכיון שהחפצא דס"ת הוא "עד"^לח על בחירת הקב"ה בבנ"י, לכן כשאדם יושב לפני ס"ת צריך לישב "בכובד ראש באימה ופחד".

ו. ביאור הענין בסגנון תורת ה­חסידות:

ג' ענינים אלו שבס"ת — קדושתה, לוחות הברית, עד הנאמן — מורים על ג' אופנים ומדריגות בהתקשרות בנ"י עם הקב"ה, שנעשו ובאו בשלמותם במ"ת: א) קדושת ישראל, ב) התקשרות באופן של ברית, ג) התקשרות עצמית.

והביאור בזה:

קדושת ישראל שנעשה במ"ת ענינה הוא קדושת הנשמה שבכל או"א מישר­אל. כי אף שמצד זה שהאבות הן הן ה­מרכבה^לט הורישו לכאו"א מבניהם אחרי­הם עד סוף כל הדורות נשמה קדושה (שאינה באוה"ע)^מ מ"מ גמר ושלימות קדושת הנשמה נעשה במ"ת. וכמו שהוא בכ"א מישראל, שתיכף משנולד יש בו נפש קדושה, ו(אח"כ) תחילת כניסת נפש זו דקדושה היא במצות מילה^מא, מ"מ "גמר ועיקר כניסת נפש הקדושה באדם הוא בי"ג שנים ויום א' לזכר וי"ב לנקבה שלכן נתחייבו אז במצות מן התורה ונעשו בני עונשים"^מב.

ברית שבמ"ת ענינה הוא ההתקשרות להקב"ה שעל ידי שמירת התורה ו­

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org