לים בתורה", והיינו שיתאחדו עם התורה, הוא דוקא כאשר מתרחקים ממחלוקת עד קצה האחרון.
וי"ל שזוהי ג"כ מטעמי השייכות דפ' במדבר לחג השבועות, ד"לעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת"נח, דכמו שבפ' זו מבוארים ב' ענינים הנ"ל, עד"ז הוא בהענין דמ"ת:
מבואר בחז"ל בנוגע למ"ת "כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם"נט, והיינו לפעול שלום ואחדות במקום שאפשר להיות מחלוקת ופירוד; ולאידך, הסיבה לנתינת התורה היא כמ"שס "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שהי' בר"ח סיון), וארז"לסא דכאן "השוו לב אחד", ועי"ז נעשו ישראל ראויים לקבלת התורה, וכמפורש בחז"לסב "בזמן שבאו לסיני חנו חני' אחת ויחן כו' אמר הקב"ה הואיל ושנאו ישראל את המחלוקת ואהבו את השלום ונעשו חני' אחת, הרי השעה שאתן להם את תורתי".
ושניהם ביחד, ביטול המחלוקת והגדלות בתורה, באים ע"י שכינות לצדיק, "טוב לצדיק טוב לשכינו",
כי עסק התורה של צדיק הוא באופן של שלום ואחדותסג, ובפרט לימוד התורה לשמה, תורה כמו שהיא קשורה ומחוברת עם נותן התורהסד, ולכן ע"י השכינות לצדיק ולימוד תורתו, ה"ז פועל שלום ואחדות בכאו"א,
ועד שזוכים לשלום האמיתי שיהי' בביאת משיחסה, שילמד תורה את כל העם כולוסו באופן של אחדות, "ובאותו הזמן לא יהי' שם כו' ולא קנאה ותחרות"סז, גם לא קנאה ותחרות דקדושהסח, "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים"סט.