65

מצד חובת העלי' לרגל וכו' ה"ה במד­ריגה נעלית יותר מענין הטהרה לשיטת רש"י. כי לשיטת רש"י הנ"ל הטהרה אינה קשורה עם מקדש וקדשיו אלא עם עניני וצרכי האדם אכילה שתי' וכסות.

אבל בפנימיות הענין י"ל דאדרבא:

אם החיוב לטהר עצמו ברגל הוא מחמת מקדש וקדשיו הרי אין בטהרה זו המשכת ענין חדש, אלא רק הכנת האדם לקבל קדושה זו דמקדש וקדשיו שישנה ברגל;

משא"כ אם הטהרה היא מחמת אכילה ושתי' וכסות נמצא שיש כאן ענין חדש, דהגם שדברים אלו (אכו"ש כו') אינם קדושים מצ"ע, הרי האדם פועל וממשיך (טהרה ו)קדושה גם בהם, היינו שגם דברי הרשות נעשים (חדורים) בטהרה ו­קדושה שברגל^נ.

והרי זהו תוכנו הפנימי של רגל שנק' "מקרא קודש", לא כשבת שנקרא "קודש" — דבשבת הקדושה היא קדושה מצ"ע, משא"כ ביו"ט קוראים ומזמינים בו קודש העליון שיומשך למטה^נא, דזהו מה ש­שבת מיקדשא וקיימא^נב, שהוא יום קדוש ומובדל מששת ימי בראשית, משא"כ יום טוב הרי ישראל אינהו דקדשינהו ל­זמני^נג, שבנ"י עושים מיום חול יום קדוש (יו"ט).

ויש לומר שזהו גם הטעם בפנימיות הענינים דחיוב טהרה מחמת מקדש ו­קדשיו הוא רק בזמן הבית, משא"כ חיוב טהרה מחמת "מקרא קודש" דיו"ט ב­אכו"ש וכסות הוא חיוב בכל זמן גם בזמן הגלות —

כי זהו אחד מהעילויים שבהעבודה בזמן הגלות, שממשיכים ומגלים קדושה אלקית גם מחוץ לגבול הקדושה, בחו"ל, ועד למטה יותר, בהעלם וחושך ה­גלות^נד.

ועל ידי הוספת טהרה של כאו"א מישראל, גם בעניני חול ורשות של ה­אדם, הרי "טהרת^נה הגוף מביאה לידי קדושת הנפש מן הדעות הרעות וקדושת הנפש גורמת להדמות בשכינה שנאמר^נו והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' מקדשכם".

(משיחת ש"פ שמיני תשל"ה)

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org