בתיבות אלו שבשל"ה מודגש, שטעם אמירת סדר קרבן פסח הוא ע"ד הענין ד"תפילה כנגד התמידין", "כדי שישלמו פרים שפתינו".
אבל לכאורה, הך דתפלות במקום קרבנות תקנום, ואמירת סדר הקרבן במקום הקרבתו — ב' דינים שונים הם: זה שתפלות במקום קרבנותיא תקנום (שבתקנת אנשי כנה"ג), פירושו, שחכמים תקנו מעשה (אמירת) התפלה במקום הקרבת התמידיב (וקריאת פרשת התמיד וכיו"ב לפני התפלה, הוא מנהג ש"נהגויג (בו) כל ישראל")יד; ואילו קריאת פרשת הקרבנות במקום הקרבתם למדין ממש"נטו "זאת תורת החטאת", "וזאת תורת האשם" וכו', כמרז"ל בסוף מנחותטז כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולהיז כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת כל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם.
ועפ"ז י"ל שזהו טעמו של אדה"ז ששינה מלשון השל"ה (והשמיט התיבות "ע"כ תקנו כו' התפילה כנגד התמידין. . וכדי שישלמו פרים שפתינו)", כי זה שהובא כאן הענין ד"מנחה היא במקום תמיד של בין הערביים", אינו כדי להשוות תוכן תפלת מנחה לתוכן אמירת סדר קרבן פסח (ששניהם הם במקום קרבןיח), אלא רק כטעם על קביעת זמן אמירת סדר קרבן פסח, דהיות שהפסח נשחט אחר התמיד, לכן "ראוי לעסוק בסדר קרבן פסח אחר תפלת המנחה" (ש"היא במקום תמיד של בין הערביים").
אלא שעפ"ז יש להבין טעמו של השל"ה, שמשמע מלשונו (כנ"ל) שאמירת סדר קרבן פסח היא אותו הענין דתפילות במקום קרבנות תיקנום ("כדי שישלמו פרים שפתינו").