אגרת עו

אגרת עו

[סיון תקס"א]

[מכתב בקשה להקיסר אלכסנדר – תרגום מרוסית]

מאי¹ יום ... 1801²

הוד רוממותו, האימפראטור הגדול אלכסנדר פאבלוביץ, השליט היחיד של כל רוסיה, קיסר רחמן ורב חסד

המבקש יהודי זלמן בן-ברוך מעיירת לוזנא, פלך רוסיה הלבנה. וזאת בקשתי:

1) אם יהיה לרצון לפני הסינאט השליט, לשים לב לבקשתי, בלא ספק יראה את צדקתי במשפטי שהוא עוסק בבירורו, בדבר ההלשנה של אביגדור בן חיים, המכנה את עצמו בשם רב-ראשי, אשר הלשין עלי ועל המון רב מבני ישראל, שהוא מכנה אותם "קארלינים". מפני שכל דברי ההלשנה שלו נגדי, לא זו בלבד שנתבטלו על ידי הוכחותי, אלא שהם לעצמם אינם ראויים לעיין בהם, כיוון שאין בהם כל ממש.

הוא בן חיים, בהלשנת השוא לו, הוא סיבת תלאותי, ואני לעת זקנתי לוקחתי מביתי תחת משמר חזק כאחד הפושעים הגדולים ושולחתי לסט. פטרסבורג. פה אחר אשר התעניתי שני שבועות³ עצור במאסר-סתר שגרם לדלדולי הגדול, אני לאסוני הגדול, סבלתי כחמשה עשר שבועות⁴, בלא שהותר לי לצאת את העיר טרם נגמר משפטי. במידה שיש לי הזכות להתאונן בדבר הזה על המלשין בן חיים ולבקש ממנו פיצוי, בה במידה אינני יכול לעבור בשתיקה גם על זה, והוא:

2) זה שתי שנים, לרגל הלשנת-שוא של אחד ממבקשי רעתי, הובאתי לבית הסוהר לחקירה ודרישה, ונמצאתי זכאי ויצאתי לחופשי, ורשות ניתנה לי להתנהג בסדרי עבודת אלהים כקודם. רק מידת הצדק לא מצאה תשלומים כראוי. מפני סיבה זו יצא בן חיים במלשינות בלא כל מורא, הוא מוצא נחת-רוח בזה כי עוד פעם יגרום לי הפסד וסבל חדשים בלא מפלט. הסיבה המעוררת אותו לזה היתה מקודם וגם עתה שנאתו לחסידים – שהוא קורא אותם קארלינים – מפני שהם בשבתם בעיר פינסק, במקום שבן חיים לקח בחכירה את הכנסת הרבנות⁵, לא נתרצו אחר עבור הזמן המוגבל לתת לו לעמוד בחכירה, שהיה גובה מהם כסף בכפייה יתר על המידה, ומפני שהיו יודעים שהוא רגיל לשתות משקאות משכרים, שכל זה נרשם בהחלטת הקהל שנעשתה באותו הזמן, והדבר מוזכר גם בהחלטת המאגיסטראט של העיר פינסק (שהעתק ממנה נשלח לא מזמן לשר הפלך שעל ענייני האזרחים בפטרסבורג כדי להראות לבן חיים).

ובכן אם לא תכריע מידת הדין הקשה את בן חיים להתחרט על שנאתו, אז תופרע מנוחתי, ומעצור לא יהיה לה מפני כל חורש רעה, ומלשינות ושנאה תצמחנה לרוב.

ובשומו אל לב כל הדברים המבוארים, ובהתבוננו שכת החסידים – שעבודת אלוהיהם ותפילתם הן על פי סדרי מנהגי ישראל המסורים בידם מאז ומתמיד, שומרים תמיד נאמנות נתינים לשלטון היחידי, לכן יתנהגו עם בן חיים, על דברי מלשינויותיו הבדויים והמשוללים כל יסוד, כמצוות החוקים של כבוד רוממותו, ולאסור עליו בזה להפריע אותי ואת יתר החסידים, בסדרי עבודת אלוהים כמנהגנו מאז, ולפצות אותי על דיבת השוא והנזק שהסב לי.

הקיסר מלא רחמים! הנני מבקש מאת רוממותו הקיסר לתת פקודה על דבר בקשתי. אני חותם שמי⁶

בגלל זה הנני מבקש בהכנעה, שעל פי צו כבוד רוממות גדולתו של הקיסר, תינתן פקודה לסינאט השליט, לקבל את בקשתי בדיפארטמנט השלישי.

...מאי שנת 1801.

שניאור זלמן בן ברוך זללה"ה

ספריית ליובאוויטש · chabadlibrary.org