12 Tamuz 5725

תוכן ענינים

• סיפור גאולת י"ב תמוז, ייסוד הניגון "ניעט ניעט". (ס"א)
• המשך הסיפור "הילד שרקד" - הוראה בחינוך. (ס"ב)
• "הדרן" על מסכת נזיר - נזיר הי' שמואל, הקשר מהגמרא "חטוף ובריך", וסיום הגמרא אמר רבי אלעזר א"ר חנינא וכו'. (ס"ג)
• גזירות בעולם הזה להבדל מהעולם ולא להתפעל אבל דוקא "נזיר אלקים" היינו כמו שה' רוצה ולא להתנשאות מעל לשאר בני ישראל. (ס"ד)
• תוקף בעל השמחה והגאולה במאסר - הקשר לפרשת השבוע "אל תירא אותו", אסור לנשיא שיראו על פניו אפילו פחד, ולכן אומר הגמרא "אתה יודע מה היתה בלבו" - כמו"כ כ"א בחייו אפילו בידעו מעמדו ומצבו אסור שיהי' ניכר במעשיו אלא מתנהג בתוקף ואז ה' מברכו "לא תירא אותו". (ס"ה)
• במאמרו של בעל הגאולה "הוי' לי בעוזרי", מבאר ש"עוזרי" היינו המעשים טובים שבעבודת האדם, והכוונה הוא, שהמעשים טובים שעושה, לא יעשה אותם לשם עצמו והצלחת פרנסתו וכו', אלא שיהיו לשמה, ומתוך כך יהי' גם השונאים שלו לאוהבים, וכתורת הבעש"ט עה"פ כי תראה חמור שנאך, (שתראה שהגוף ונה"ב הם שנאך), והנשמה הגדולה ביותר שיכול להיות הוא עזב תעזוב עמו. (ס"ו)
• בהמשך להדפסת הלכות תלמוד תורה מחדש - ביאור בהתחלת הלכות תלמוד תורה שמתחיל עם המלה "אף" שמורה על הקושי "אף חכמתי עמדה לי" - תורה שלמדתי באף, וזהו אופן חינוך ילדים "זרוק מרה בתלמידים". (ס"ח)
• אדמו"ר הזקן הדפיס קודם ספר של נגלה - הלכות תלמוד תורה ואח"כ חסידות - תניא, כמו"כ צרכים להתנהג היוצאים לשליחות המרכז לעניני חינוך בכל מקום לומר ענין בנגלה וחסידות; לא ללמוד שום היתרים בגזירת המשקה בשתיית יי"ש - ג' כוסות (ולא ד')  וכולם לא יותר מרביעית, בלי שום פשט'לעך, והלואי שלא יתוסף עוד סירכא; הזכרה בענין חת"ת ומגבית י"ב תמוז. (ס"ט)
• "מה טובו אהליך" - צניעות אפילו ב"קאנטרי", ברכה ליהודי כפ"ח. (ס"י)
• פתיחת הלכות תלמוד תורה בתיבת "אף (על פי)" שהו"ע ההוספה; בריאת העולם הייתה באות ב' - ברכה, אבל עשרת הדברות - תורה - באות א' שהו"ע ההוספה, יותר מהרגיל בסדר העולם (מלמעלה מהשתלשלות); ע"ד ענין המברך (ברכה) ואח"כ עונים אמן; וכמו"כ בנוגע לנזיר שממשיך הוספה עוד ועוד ("גדל פרע שער ראשו") ובעניני קדושה; וכמו"כ צריך להיות ההתמסרות לנשיא דורנו באופן ש"האוהב כסף לא ישבע כסף", ועי"ז תבוא הישועה (כמו בשמשון); כמו בשנת הולדת כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ, שבעה עשר בתמוז נדחתה, וכמו"כ עתה, תומשך השמחה ועד לדיחוי לגמרי, והתוועדות כל יום עד מוצש"ק. (סי"א)