ט וְהִנֵּה, כְּלָלוּת הַי׳ סְפִירוֹת שֶׁבְּנִשְׁמַת הָאָדָם, נוֹדָע לַכֹּל [בְּדֶרֶךְ כְּלָל. בכתב יד ליתא], שֶׁהַמִּדּוֹת נֶחְלָקוֹת בְּדֶרֶךְ כְּלָל לְז׳ מִדּוֹת, וְכָל פְּרָטֵי הַמִּדּוֹת שֶׁבָּאָדָם – בָּאוֹת מֵאַחַת מִז׳ מִדּוֹת אֵלּוּ, שֶׁהֵן שׁוֹרֶשׁ כָּל הַמִּדּוֹת וּכְלָלוּתָן, שֶׁהֵן: מִדַּת הַחֶסֶד לְהַשְׁפִּיעַ בְּלִי גְבוּל, וּמִדַּת הַגְּבוּרָה – לְצַמְצֵם מִלְּהַשְׁפִּיעַ כָּל כָּךְ, אוֹ שֶׁלֹּא לְהַשְׁפִּיעַ [נוסח אחר: כָּל עִיקָּר] כְּלָל, וּמִדַּת הָרַחֲמִים – לְרַחֵם עַל מִי שֶׁשַּׁיָּיךְ לְשׁוֹן רַחֲמָנוּת עָלָיו, וְהִיא מִדָּה מְמוּצַּעַת בֵּין גְּבוּרָה לְחֶסֶד, שֶׁהִיא לְהַשְׁפִּיעַ לַכֹּל, גַּם לְמִי שֶׁלֹּא שַׁיָּיךְ לְשׁוֹן רַחֲמָנוּת עָלָיו כְּלָל, מִפְּנֵי שֶׁאֵינוֹ חָסֵר כְּלוּם וְאֵינוֹ שָׁרוּי בְּצַעַר כְּלָל.
יוּלְפִי שֶׁהִיא מִדָּה מְמוּצַּעַת, נִקְרֵאת ״תִּפְאֶרֶת״, כְּמוֹ בִּגְדֵי תִּפְאֶרֶת עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁהוּא בֶּגֶד צָבוּעַ בִּגְוָונִים הַרְבֵּה מְעוֹרָבִים [בּוֹ. בכתב יד ליתא] בְּדֶרֶךְ שֶׁהוּא תִּפְאֶרֶת וְנוֹי, מַה שֶּׁאֵין כֵּן בֶּגֶד הַצָּבוּעַ בְּגָוֶון אֶחָד לֹא שַׁיָּיךְ בּוֹ לְשׁוֹן תִּפְאֶרֶת.
יאוְאַחַר כָּךְ, בְּבוֹא הַהַשְׁפָּעָה לִידֵי מַעֲשֶׂה, דְּהַיְינוּ בִּשְׁעַת הַהַשְׁפָּעָה מַמָּשׁ צָרִיךְ לְהִתְיַעֵץ אֵיךְ לְהַשְׁפִּיעַ, בְּדֶרֶךְ שֶׁיּוּכַל הַמְקַבֵּל לְקַבֵּל הַהַשְׁפָּעָה, כְּגוֹן שֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ דְּבַר חָכְמָה לְלַמְּדָהּ לִבְנוֹ, אִם יֹאמְרֶנָּה לוֹ כּוּלָּהּ כְּמוֹ שֶׁהִיא בְּשִׂכְלוֹ – לֹא יוּכַל הַבֵּן לְהָבִין וּלְקַבֵּל, רַק שֶׁצָּרִיךְ לְסַדֵּר לוֹ בְּסֵדֶר וְעִנְיָן אַחֵר, ״דָּבָר דָּבוּר עַל אוֹפְנָיו״, מְעַט מְעַט.
יבוּבְחִינַת עֵצָה זוֹ נִקְרֵאת ״נֶצַח״ וְ״הוֹד״, שֶׁהֵן ״כְּלָיוֹת יוֹעֲצוֹת״; וְגַם [נוסח אחר: וְהֵן] ״תְּרֵין בֵּיעִין״, הַמְבַשְּׁלִים הַזֶּרַע, שֶׁהִיא הַטִּפָּה הַנִּמְשֶׁכֶת מֵהַמּוֹחַ, דְּהַיְינוּ דְּבַר חָכְמָה וָשֵׂכֶל הַנִּמְשָׁךְ מִשֵּׂכֶל הָאָב, שֶׁלֹּא יוּמְשַׁךְ כְּמוֹ שֶׁהוּא שֵׂכֶל דַּק מְאֹד בְּמוֹחוֹ וְשִׂכְלוֹ, רַק יִשְׁתַּנֶּה קְצָת מִדַּקּוּת שִׂכְלוֹ וְיִתְהַוֶּוה שֵׂכֶל שֶׁאֵינוֹ דַק כָּל כָּךְ, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל הַבֵּן לְקַבֵּל בְּמוֹחוֹ וַהֲבָנָתוֹ, וְהוּא מַמָּשׁ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּטִפָּה הַיּוֹרֶדֶת מֵהַמּוֹחַ שֶׁהִיא דַקָּה מְאֹד [מְאֹד], וְנַעֲשֵׂית גַּסָּה וְחוּמְרִית מַמָּשׁ בַּכְּלָיוֹת וּתְרֵין בֵּיעִין.
יגוְגַם ״נֶצַח״ וְ״הוֹד״ נִקְרָאִים ״שְׁחָקִים״ וְ״רֵחַיִים״ שֶׁ״שּׁוֹחֲקִים מָן לַצַּדִּיקִים״, כְּמוֹ, הַטּוֹחֵן [חִטִּים] בָּרֵחַיִים, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, שֶׁמְּפָרֵר הַחִטִּים לַחֲלָקִים דַּקִּים מְאֹד, כָּךְ צָרִיךְ הָאָב לְהַקְטִין הַשֵּׂכֶל וּדְבַר חָכְמָה שֶׁרוֹצֶה לְהַשְׁפִּיעַ לִבְנוֹ, וּלְחַלְּקָם לַחֲלָקִים רַבִּים וְלוֹמַר לוֹ מְעַט מְעַט בְּמוֹעֵצוֹת וָדַעַת.
ידוְגַם בִּכְלַל בְּחִינַת ״נֶצַח״ הוּא לְנַצֵּחַ וְלַעֲמוֹד נֶגֶד כָּל מוֹנֵעַ הַהַשְׁפָּעָה וְהַלִּימּוּד מִבְּנוֹ מִבַּיִת וּמִחוּץ, מִבַּיִת – הַיְינוּ לְהִתְחַזֵּק נֶגֶד מִדַּת הַגְּבוּרָה וְהַצִּמְצוּם שֶׁבָּאָב עַצְמוֹ, שֶׁהִיא מְעוֹרֶרֶת דִּינִים בִּרְצוֹנוֹ עַל בְּנוֹ, לוֹמַר שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְכָךְ עֲדַיִין (בכתב יד נרשם: חָסֵר)
טווּבְחִינַת ״יְסוֹד״ הִיא, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, הַהִתְקַשְּׁרוּת שֶׁמְּקַשֵּׁר הָאָב שִׂכְלוֹ בְּשֵׂכֶל בְּנוֹ בִּשְׁעַת לִמּוּדוֹ עִמּוֹ בְּאַהֲבָה וְרָצוֹן, שֶׁרוֹצֶה שֶׁיָּבִין בְּנוֹ; וּבִלְעֲדֵי זֶה, גַּם אִם הָיָה הַבֵּן שׁוֹמֵעַ דִּבּוּרִים אֵלּוּ עַצְמָם מִפִּי אָבִיו [שֶׁמְּדַבֵּר בַּעֲדוֹ וְלוֹמֵד לְעַצְמוֹ בכתב יד קודש אדמו״ר בעל צמח צדק נשמתו עדן, (בדרוש ״כי ידעתיו״ סעיף י״ג שהועתק שם לשון זה) – ליתא תיבות אלו] לֹא הָיָה מֵבִין כָּל כָּךְ כְּמוֹ עַכְשָׁיו, שֶׁאָבִיו מְקַשֵּׁר שִׂכְלוֹ אֵלָיו וּמְדַבֵּר עִמּוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים בְּאַהֲבָה וָחֵשֶׁק, שֶׁחוֹשֵׁק מְאֹד שֶׁיָּבִין בְּנוֹ,
טזוְכָל מַה שֶּׁהַחֵשֶׁק וְהַתַּעֲנוּג גָּדוֹל, כָּךְ הַהַשְׁפָּעָה וְהַלִּימּוּד גָּדוֹל, שֶׁהַבֵּן – יוּכַל לְקַבֵּל יוֹתֵר, וְהָאָב – מַשְׁפִּיעַ יוֹתֵר, כִּי עַל־יְדֵי הַחֵשֶׁק וְהַתַּעֲנוּג, מִתְרַבֶּה וּמִתְגַּדֵּל שִׂכְלוֹ בְּהַרְחָבַת הַדַּעַת לְהַשְׁפִּיעַ וּלְלַמֵּד לִבְנוֹ (וּכְמוֹ עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל בְּגַשְׁמִיּוּת מַמָּשׁ, רִבּוּי הַזֶּרַע הוּא מֵרוֹב הַחֵשֶׁק וְהַתַּעֲנוּג, וְעַל־יְדֵי זֶה מַמְשִׁיךְ הַרְבֵּה מֵהַמּוֹחַ, וְלָכֵן הִמְשִׁילוּ חַכְמֵי הָאֱמֶת לְזִיוּוּג גַּשְׁמִי, כְּמוֹ שֶׁיִּתְבָּאֵר).
יז וְהִנֵּה, מִדּוֹת אֵלּוּ הֵן בְּחִינוֹת חִיצוֹנִיּוֹת שֶׁבַּנֶּפֶשׁ, וּבְתוֹכָן מְלוּבָּשׁוֹת מִדּוֹת פְּנִימִיּוֹת, שֶׁהֵן בְּחִינוֹת אַהֲבָה וְיִרְאָה כוּ׳. דְּהַיְינוּ, עַל דֶּרֶךְ מָשָׁל, בָּאָב הַמַּשְׁפִּיעַ לִבְנוֹ מֵחֲמַת אַהֲבָתוֹ, וּמוֹנֵעַ הַשְׁפָּעָתוֹ מִפַּחְדּוֹ וְיִרְאָתוֹ, שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי מִכְשׁוֹל, חַס וְשָׁלוֹם.
יחוּמְקוֹר וְשֹׁרֶשׁ מִדּוֹת אֵלּוּ, הַפְּנִימִיּוֹת וְהַחִיצוֹנִיּוֹת, הוּא מֵחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבְּנַפְשׁוֹ, כִּי לְפִי שֵׂכֶל הָאָדָם – כָּךְ הֵן מִדּוֹתָיו, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, שֶׁהַקָּטָן, שֶׁהַחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁלּוֹ הֵן בִּבְחִינַת קַטְנוּת – כָּךְ כָּל מִדּוֹתָיו הֵן בִּדְבָרִים קְטַנֵּי הָעֵרֶךְ.
יטוְגַם בִּגְדוֹלִים ״לְפִי שִׂכְלוֹ יְהוּלַּל אִישׁ״, כִּי לְפִי רוֹב חָכְמָתוֹ – כָּךְ הוּא רוֹב אַהֲבָתוֹ וְחַסְדּוֹ. וְכֵן שְׁאָר כָּל מִדּוֹתָיו פְּנִימִיּוֹת וְחִיצוֹנִיּוֹת, מְקוֹרָן הוּא מֵחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת שֶׁבּוֹ.
כוְהָעִיקָּר – הוּא הַדַּעַת שֶׁבּוֹ, הַנִּמְשָׁךְ מִבְּחִינַת הַחָכְמָה וּבִינָה שֶׁבּוֹ, כַּנִּרְאֶה בְּחוּשׁ, כִּי לְפִי שִׁינּוּי דֵּעוֹת בְּנֵי אָדָם זֶה מִזֶּה כָּךְ הוּא שִׁינּוּי מִדּוֹתֵיהֶם.
Kehot Publication Society · CC BY-NC · sefaria.org